לפני 17 שנים. 27 בנובמבר 2007 בשעה 21:39
הייתה עוד פגישה. אכלנו סושי טעים ודיברנו המון.
הסלט חצילים עם הרוטב הזה.... לקחתי ממנו ביס. בער לי בפה השמן הרותח של הטיגון.
רציתי למות
הוא צחק עלי קצת ואני צחקתי בחזרה עם פה סגור והדמעות עלו לי בעיניים.
ושתינו לף. די נהנתי ונראה שניפגש שוב.
האוכל והבירה עייפו, הרגשתי מנומנת אחרי 72 שעות ללא שינה. אנסה לישון שוב עכשיו
המאסטר לקח אותי אליו. אני לא יודעת איך זה יהיה. אבל נראה לי שכבר הגבולות ברורים יותר
יש לי שקט נפשי ששומר עלי קצת. עדיין דרוכה מפני בריחה חוזרת אבל.. יותר טוב.
וכל כך שמחה שהוא לא הלך.
אני מסתכלת על הכחולים והסגולים שעל הגוף. על החתכים. השומנים.
כולם מעשי ידי, שלי שלי
והרבה פחות נעים לי. חוזר להיות עצוב. מחר יהיה לי יום חדש לשהות בו.
