לפני 17 שנים. 28 בנובמבר 2007 בשעה 19:45
הפרטים הקטנים שעושים אותו לדום שלי: סדר עדיפויות, עקביות, הפרדה, שליטה. פתאום יש מקום לכל.
יש משהו אצילי ורגוע בטקס הזה לישון כל לילה, יחד.
כל יום שאני שורדת את האור וחלק מהלילה מזכה אותי בפרס, לישון איתו.
כנראה שזה לא משנה כמה אהיה חצופה, לא ממושמעת או בוטה. הוא ידאג שהיום שלי יסתיים שם.
בכנות, יש לי תחושה שהמנהג הזה נפלט לו בטעות, ואין לו מושג כמה טוב הוא עושה בלי לדעת.
שורה תחתונה הוא מקבל אותי אליו עם הטוב והרע ומחר כבר יהיה יום אחר.
השגרה הזו עושה אשליה של בית.