אני יודעת.
כנראה שאם אכתוב בלי הפסקה אני אבין משהו בסוף. נגיע לאנשהו.
בא לי לבכות, לא כי רע לי זה סתם כי אני מתפוצצת מבפנים. עצבים.
הוא החליט להפסיק את הבכיינות שלי "אני שמנה אני שמנה" ועכשיו אני צריכה לעשות ספורט
אז היום במשך שעה ללכת/לרוץ.
שרדתי חצי שעה כשבכל דקה אני מקללת את נשמת העולם ואת עצמי שאני כזו כלבה עצלנית
אההההההההההההההההההההה
השעון דפוק הזמן לא זז, אני לא רוצה יותר אני לא רוצה יותר אני לא רוצה יותר אני לא רוצה יותר אני לא רוצה יותר אני לא רוצה יותר אני לא רוצה יותר אני לא רוצה יותר אני לא רוצה יותר אני לא רוצה יותררררררררררר
אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
אבל סיימתי את השעה שלי רטובה.
כן, בשלב מסויים הייתי מסופקת. עכשיו אחרי שעה זה כבר עבר לי. כואב לי הגב.
אני שונאת את זה ואני לא רוצה שיגיע מחר כדי לעבור את זה שוב.
חתיכת פרה את עושה את זה בשביל עצמך שתפסיקי לבכות ולרחם על עצמך בכל יום.
הכי מצחיק, לפני הספורט תפסתי את עצמי מסתכלת עלי שוכבת במיטה במראה.
משכנעת אותי "ואי איזו כוסית את" המניפולציות שלי! פאק.
אז נתתי לי חיוך עדין וטפחתי לי על הראש עם היד ואמרתי "לורינקה שכחי מזה את עולה על המסלול"
ועכשיו בא לי לפוצץ משהו מעצבים. אני לא יכולה לשמוע את הטלויזיה ברקע את הקולות של השדרנים מהחדשות. אני יכולה לקום ולכבות אבל זה בסלון ורחוק וזה מתסכל אותי כי אני לא הדלקתי אותה
אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
אני לא הדלקתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
בא לי לזרוק את המחשב על הרצפה ולנפץ אותו.
כוס אמא שלכם של כולם חארווווווווווווווווות
אני רוצה לבכות על מישהו סתם. רק לבכות קצת ולקבל חיבוק. לפרוק. ואם אני יכולה לדפוק בו אגרופים זה יהיה ממש מעולה.
אוף שוב רוצה לפרוק
חזרנו לפוסט הקודם.
יופי יופי. גאון.
לפני 17 שנים. 29 בנובמבר 2007 בשעה 17:22