לפני 17 שנים. 8 בדצמבר 2007 בשעה 16:00
רק לשבת מול מסך שחור שמוכן כולו אלי כבר מרגיע אותי. לא צריכה להקליד אפילו אות אחת.
הייתי היום שטן, כלבה, טיפשה, בהמה, שקרנית, חולה
העלילו עלי
שיקרו
צעקו
העלילה, שיקרה, צעקה. היא מתענגת על כל רגע. האושר על הפרצוף חיוך הניצחון שעולה לה על הפנים אחרי שכועסים עלי שאני עונה לה.
אני רק רוצה למצוא כוח לסיים את התקופה הזו לעבור אותה בשלום.
לא לעשות שום דבר טיפשי.
המטען הזה כבד לי אני לא יכולה להתמודד עם זה. אני לא יכולה להתעסק עם שום דבר אחר במשך היום. כלום. רק לשרוד רק לא לקחת סכין ולשלוף עליה ולגמור עם זה לדעת שיהיה לי שקט.
היא מוציאה אותי מדעתי הסכין הזו תפגוש או אותי או אותה.
היא חונקת לי את החיים, מוצצת אותם ומתעללת בכל פיסה קטנה שעוד נושמת. אני רוצה לחיות אני רוצה שקט.