מוווון פלייסטיישן

אופניים בגשם. ועוד קצת על שליטה מנטלית

טיול
ביום שישי יצאנו, אני ואשתי, לרכיבת אופניים השבועית שלנו. כבר כמה שבועות אנחנו חורשים את יער עופר. הפעם הכנתי מסלול חדש באותו מקום. עלינו בכביש לקרן מהר"ל (ישוב) ואז התחלנו לרכב לכוון היער דרך שביל ארוך, במגמת עליה קלה. יופי של שביל העובר בין מטעי זיתים. בפריחה הוא יהיה מדהים. השביל הסתיים בדרך עפר איתה טיפסנו לחניין העליון שמו "שבילי רון". הדרך בשיפוע קשה, אשתי מהר מאוד ירדה מהאופניים ובגללה 😄 גם אני ירדתי והלכנו ברגל. מהחניון יש ירידה, בשרשרת שבילים, עד למטה, עד כביש חיפה - תל-אביב הישן. אז שמתי לב ששכחנו את המגינים. לא נורא. אני לא נפלתי זה זמן רב, ואשתי לא נפלה אף פעם (טוק,טוק,טוק). אפשר לקחת סיכון ולרדת ככה, בלי מגינים. התחלנו לרדת, דווקא הלך לנו מצויין. אשתי ממש השתפרה, כמעט שלא ירדה מהאופניים, למעט כמה דרופים היותר קטלניים. ראינו שועל, שעמד על השביל ולא מיהר לברוח גם כשהייתי ממש קרוב אליו. תודה לשועל.

גשם
אבל באמצע הירידה התחיל לרדת גשם. בהתחלה זה היה רק טיפטוף קל, שהזכיר לי שיר של רופרט הולמס:

If you like Pina Coladas, and getting caught in the rain
If you're not into yoga, if you have half-a-brain
If you like making love at midnight, in the dunes of the cape
I'm the lady you've looked for, write to me, and escape

אך מהר מאוד הגשם התגבר. היינו בנקודה שאפשר לצאת מהשביל (שלא רכיב בגשם) ולהמשיך בדרך עפר. עשיתי שינוי בתוכניות, המשך הרכיבה לא בא בחשבון והיה צריך להגיע חזרה לאוטו במהירות האפשרית. היינו כ- 4 קילומטר מהאוטו. התחלנו לדווש במהירות, קודם הדרך עפר, ובהמשך על הכביש. הגשם הפך למבול נוראי. הינו רק בבגדי אופניים קצרים, אפס הגנה מהגשם. המים ניגרו בעוצמה וההרגשה היתה כמו של מקלחת קרה. שולי הכביש הוצפו, האופניים נסעו במין שלולית אין סופית והגלגלים התיזו מים חזרה עלינו, מחמירים את המצב עוד יותר.

משבר
אני בהיותי חובב חוויות מוזרות, דווקא די נהינתי מהמצב, למרות שאני לא סובל מקלחות קרות. אבל על אשתי זה לא פעל טוב. היה לה קר, היא הייתה בלחץ, על סף בכי. היא הפסיקה לחשוב בהיגיון. ראתה תחנת אוטובוס, עצרה ונכנסה פנימה להתחבה מהגשם. מה הטעם, הרי היינו כבר רטובים לגמרה. היה ברור שככה תוך כמה דקות נקפא מקור. דברתי אליה בהגיון – עדיף פעילות מאשר המתנה, האוטו לא רחוק, נוכל להגיע אליו מהר. אבל היא הסתכלה על חומת המים הקרים שבחוץ ולא הגיבה. באותן דקות איבדנו איזה 5 מעלות מחום הגוף, לא טוב. הינו במצב משברי ונדרשה גישה אחרת. שיניתי את נימת הקול, ואמרתי לה: “אנחנו יצאים עכשיו", ויצאנו. רכבנו בגשם כבד עוד כ- 10 דקות עד לאוטו.
וכמובן, איך שנכנסנו לאוטו, הגשם כמעט פסק. צפוי, לא ?
סוף טוב, הכל טוב. אצלי הארוע נרשם כחוויה, אצל אשתי – כטראומה.

תהיות
למה טיעונים שקולים לא פועלים על הנשים בזמן המשבר ?
למה הייתי צריך להשתמש ב- “קול" כדי להשיג את התוצאה המתבקשת ? אני שונא להשתמש ב- “קול". ושימוש ב- “קול" זה מה ? - שליטה מנטלית ??
ולמה בכלל יורד גשם ... ?

יש בדיחה על אותו משקל:

איש אחד נכנס לבנק להפקיד צ'ק. הפקיד ביקש ממנו לחתום מאחור. לאיש היה נסיון עבר רע עם חתימות על מסמכים, ולכן הוא סירב. פקיד לא הצליח לשכנע אותו והעביר אותו לאחראי. ככה האיש התגלגל בשרשרת הניהול של הבנק ואף אחד לא הצליח לשכנע אותו לחתום. בסוף הוא הגיע למנהל הסניף. זה הקשיב לטיעוניו של האיש ובסיומן לקח מקל והצליף באיש בחוזקה. ואז אמר לו לחתום על הצ'ק ולגשת חזרה לפקיד. האיש עשה כדבריו. הפקיד נזף בו – "למה לא יכולת להשתכנע כבר מהתחלה והיית צריך להגיע עד למנהל ?
הרי הצעתי לך את אותו דבר". "כן" אמר האיש, "אבל הוא ידע להסביר”.