מוווון פלייסטיישן

Nightmare

בסוכות נסעתי עם המשפחה לאילת. העיר הגיבה להופעתינו בהזרמת שפכים לים. (הדבר אף פורסם בתקשורת.) אחרי שמצינו את כל סוגי הבילוי האפשריים שהאזור מציע, ושכוללים בין היתר טבילה פטישיסטית בים עם גושי צואה והאבקות מול חיידקי קולי, ההתמקדות עברה לדברים יותר ויותר ביזריים. נזכרתי שיש מקום חדש הנקרא Nightmare
בו הולכים במבוך חשוך וכל מיני יצורים רעים מנסים להפחיד אותך. נשמע מעניין.
מאוחר בערב התייצבנו ב- Nightmare

כבר בכניסה התחלתי לפחד ... למראה מצב בריאות השיניים של הקופאי שקיבל את פניינו.
הוא, ועוד כמה אנשים איתו, הסבירו מה הולך לקרות והצעיו למי שיש לב חלש לא להכנס. ההוראות היה כאלו: הולכים במבוך חשוך לגמרה, מוצאים את הדרך פחות או יותר על ידי גישוש. פה ושם לאורך הדרך יהיו הפתעות. אסור לגעת בשום דבר.
הינו חמישה, אבל מתוכם רק שני פריקים של חווייות מוזרות. הבעיה היא שהפריק השני הוא רק בן שבע – קטן מדי. בסוף נכנסתי פנימה עם הבן הבכור, שהוא שפן מיסודו.

הבחור שהדריך אותנו שכח להגיד שהיצורים הרעים הולכים לגעת בנו. ואני שכחתי לספר לו שכאשר נוגעים בי בהפתעה – אני בועט באופן אינסטינקטיבי ...

נכנסנו למבוך. חושך מוחלט. מיד התחלתי שוב לפחד - הפעם פחדתי שיתפוצץ לי עור התוף. צווחות רמות ניסעו אל תוך החושך, מתוך מערכת הגברה שלא היתה מביישת את האוטו של כל ערס. מדי פעם הוארו פינות וגומחות במבוך וחשפו שלד מעונה מפלסטיק. זה הזכיר לי מתקני אימים בלונה פרקים, מהסוג שבכניסתם מוצב שלט "הכניסה לילדים מתחת לגיל 3 הינה בלווית ההורים בלבד".

התקדמנו עוד קצת ואז זה התחיל להיות יותר מעניין. מסתבר שאכן היו יצורים רעים במבוך. והם התגנבו, נגעו, דחפו, דיגדגו, אימו וברחו. מדי פעם הבזיק אור לבן, כמו פלאש של מצלמה, ופתאום ראיתי שבמרחק 30 ס"מ ממני עומד מי שהוא בגלימה מכוערת ועם מסכה מכוערת עוד יותר. בהבזק הבא הוא כבר לא היה שם.

טוב, אז פה מתחיל הקטע הלא קונוונציונלי. כי כשאני מופתע אני בועט, עם רגלים וידיים, באופן אוטומטי, ובכל הכח.

היצורים הרעים הגיבו לביעטות שלי בהפתעה ובכעס. לצווחות מהרמקולים התווספו עכשיו אנקות כאב ממקור אנושי. היו כאלו שהחזירו מלחמה. חטפתי בעיטות חזקות, אחת מהם פיספסה את המפשעת רק בסנטימטרים אחדים. בפנייה הבא שוב הבזיק אור וראיתי יד נשלפת מהחור שבקיר. הורדתי עליה כפה. היד נמשכה פנימה במהירות ובמקומה בקע מהחור פרץ של קללות ברוסית. ככך המשכתי להתקדם בחושך במבוך, תוך כדי לחימה עיקשת והסבת אבידות קשות לאויב. בשלב זה גם נעשיתי מודע ללחץ חזק וקבוע בגבי.

זה היה בילוי נהדר. אך בשלב כל שהוא, תוך כדי שאני נהנה מכל רגע, פתאום הכל עצר. צווחות מהרמקולים פסקו וגם היצורים נעלמו. הקול ברמקול אמר "חכו, אל תזוזו, אני מגיע אליכם". אחרי כדקה הקול דיבר אלי ישירות מתוך החושך: “מה אתה עושה לעזאזל? אני אמרתי לא לגעת בשום דבר! תפסיק להרביץ! אם זה יחזור על עצמו אני אוציא אותכם מכאן מיד!”

הבטחתי להיות ילד טוב. ליתר בטחון דחפתי את הידיים לכיסים. הצווחות והיצורים חזרו, אבל זה כבר לא היה אותו דבר. התקדמנו ללא ארועים מיוחדים נוספים. כשכבר היה ברור שאנחנו לקראת הסוף, פחת לפתע הלחץ על הגבי, ובמקומו הופיע ראשו של נער מפוחד. "אבא, זה כבר נגמר ?”
"כן, איך היה לך ?”
"לא יודע, הייתי כל הדרך עם עיניים עצומות".

לפתע, מהפיתול האחרון זינק אלינו יצור רע, מנופף לעברינו במה שהוא בצורה מאיימת.
"אבא, ראיתי מה היה לו ביד ?”
"לא שמתי לב, מה ? “
"הוא החזיק שואב אבק"

ביציא מהמבוך עמדו היצורים הרעים, עדיין בגלימות והמסכות, חבולים וכואבים, והביטו בי במבט מאשים.