מוווון פלייסטיישן

פרוזדור השחור

לפעמים מאוחר בערב
אני סתם מזפזפ עם שלט
מביט בערוצים ללא ערך
שאין בהם תוכן כמעט

מוחי מפליג אז בזרם
ושט בין העולמות
אני כבר לא חש את החדר
והעיינים – נעצמות

ואז שוב לפני הוא מופיע
היצור המפחיד מהשאול
כניפיו אוחזות ברקיע
עיניו מפיצות אור כחול

הוא מתיישב מולי כאן בחדר
אוסף את כניפיו הגדולות
ובלי גינוני טקס
הוא מתחיל לשאול שאלות

האם אתה מרוצה מחייך ?
האם יש לך עוד משאלות ?
האם בעת קביעת מעשיך,
אתה שואל את עצמך שאלות ?

האם יעדך השגת ?
האם שלם מצפונך ?
האם לזולת דאגת,
ויש לך לכך הוכחה ?

האם כשתביט במראה
תראה שם דמות שתאהב ?
האם אתה מתפקד טוב כבעל ?
האם אתה מתפקד טוב כאב ?

האם אתה שולט בחייך ?
האם יש לך עקרונות ?
ואז אני קוטע דבריו -
"עצור, אני רוצה לענות"

היצור מסתכל בי בלעג
את ידו מסוקסת מרים
"חסוך ממני את הסבריך
שדים לא זקוקים לשקרים"

דבריו חותכים בי כתער
ואני את עצמי לא מוצא
שואל, "אז מה כאן בעצם
אתה ממני רוצה"

אומר לי – מחר קום בבוקר
כשבחוץ יש כבר שמש ואור
הבט היטב בשמי תכלת
ואז תראה את החור

החור בלי צורה ובלי צבע
נראה סתם זניח, אבל
ככל שירבו שנות חייך
החור זה ילך ויגדל

ככל שירבו שנות חייך
צועד במסע ה- “מופלא"
החור ימלא את האופק
ואת עולמך הוא יבלע

והנה עצה של שליח
ממנו פחדת כל-כך
כשחור ימלא את האופק
הפנה לו גבך ותברח

ולא, אל תטעה, נסיגה זו
אותך לא תוציא מהכלל
אך ככה גבך, לא פניך
יספוג את מכת הגורל

אמר ונמוג, ללא זכר
ואני עוד מחזיק בשלט
על מסך שוב תמונות ללא ערך
שאין בהם תוכן כמעט