מוווון פלייסטיישן

אני כאילו אוהב לרכב על אופני שטח. תמיד משווק את הפעילות הזאת, מפרט את יתרונותיה – כושר, טבע, לנקות את הראש. משקיע בלשכנע אנשים אחרים ...
אך הכל שקר, שקר וכזב. אני מרמה אותם וגם את עצמי. המטרה היחידה של יציאה לרכיבה היא ...

רגע, באו נחשוב ביחד.
האם באמת קיימת בעולם סיבה שתגרום לאדם בוגר, שפוי (חלקית לפחות) ובעל יכולת בסיסית של שליטה על חייו, לקום בבוקר ולבזבז את מיטב זמנו בלהיטלטל בדרכי עפר, בחום ובשמש, להזיע ולהתאמץ ? הרי יכולתי לשבת בבית ו-
- לקרא כתבות נפלאות בעיתון
- לראות תוכניות איכותיות בכבלים
- לישון
- לאכול
- להפליץ
- לגלוש באתרי פורנו
- להתעלם ממצוקתם של בני המשפחה המוזנחים רגשית ....

מבחר רב, שאינו משאיר מקום ליזום פעילויות שבסיסם מאמץ וסבל ...

אלא אם כן ...
אלא אם מוצב לפני תחת. תחת עגול, במידה 36 עד 40, העטוף במכנסי רכיבה צמודים. תחת המקיים יחס מידות 0.7 בינו לרוחב המותניים שמעליו. או במילים אחרות – התחת חייב להיות שייך לבחורה. לראות את התחת מתאמץ, מזיע, סובל ומתמודד עם ניסיונות בלתי פוסקים של המושב האופניים לחדור לתוכו, זה, זה מה שמניע אותי ונותן לי כוח להמשיך. זה מה שמקים אותי מוקדם בבוקר וגורם לי לוותר על כל שאר תענוגות העולם, אפילו על תוכנם המדהים של הערוצים המסחריים בטלוויזיה ...

חובבי אופניים יכולים להציע מסלולי נוף מדהימים. אבל הנוף שלי נמצא בכל אשר אפנה, והוא מתחיל ונגמר בישבן העגלגל של שותפתי לרכיבה. הוא עולה ביופיו על כל נופי הארץ המוב-טחת.