מוווון פלייסטיישן

לפעמים בביתי, בלילות הקרים
אני נהנה להדליק גפרורים
ביושבי על מיטה, במבט אהבה
אני צופה במקלון שראשו להבה
זוחלת האש, מכלה את העץ
לאורך גפרור על הסוף והקץ
אך רגע לפני הסיום העדין
אני מניח גפרור על סדין
ומציל מכיבוי הבלתי נמנע
על סדין האש נהיית איתנה
להבה מתפשטת, יותר ויותר
תוך דקות מועטות כל החדר בוער
החום הופך לבלתי נסבל
ספק אם ביתי יעמוד בו בכלל
אני צופה מהצד, מהופנט מהנס
לראות איך הבית פנימה קורס

ובשכוך להבות, בין פחם ועשן
אחפש מה נותר, בין חדש או הישן
אתעשת, אתאמץ, ואקים שוב ביתי
אך קופסת גפרורים תישאר עוד איתי ...