מוווון פלייסטיישן

.
כשתתברבר, תוכל לטעום
סיוט שבילים כחול-אדום
דרוך על עקרב
שבור רגל
פול לתהום

(לא, זה לא קרה באמת, אבל יצא לי חרוז נחמד)

הפסקה מתודית לשם הבהרה וכמה תלונות:
שבילים ודרכי עפר מסומנים בדרך כלל בסימוני צבע, כדי שהמטייל יוכל לעקוב אחרי השביל. ההיגיון אומר ששבילים סמוכים אמורים להיות מסומנים בצבעים שונים, כי אחרת לא ניתן להבדיל ביניהם.
אך מי שסימן את השבילים באזור המדובר כנראה הצטייד רק בשני פחיות צבע – אדום וכחול, ככה שאלו היו צבעי סימון היחידים. אין הרבה אפשרויות לגוון עם רק שני צבעים. שבילים בעלי צבע סימון זהה נפגשו, הצטלבו והלכו במקביל. מכל שביל בסימון אדום יצאה אחד בסימון כחול ולהפך. אין כל אפשרות להיעזר בסימון כזה למציאת דרכיך, אם איתרע מזלך ללכת לאיבוד. רשת כחולה-אדומה התפרסה לה במדבר, כמו רשת קורי עכביש הממתינה בסובלנות לקורבן אהבל הבא.

הסתובבנו והתחלנו לצעוד חזרה. היינו קצת לחוצים כי היה עלינו לצעוד עוד כמה שעות ופחדנו להיקלע לחושך. שעתיים וחצי הראשונות הלך לנו די טוב, פגשנו את כל אותם סימני דרך שזכרנו והיינו בטוחים בכוון. אבל אחרי שעתיים וחצי הגענו פתאום לצומת שבילים שלא הכרנו. מהצומת התפצלו כמה דרכי עפר, ולא היה לנו מושג לאיזה כוון לפנות. דרך אחת הייתה מסומנת באדום, והשניה בכחול. יופי ! כל הדרכים באזור היו מסומנות בכחול ואדום ...
אף אחד לא הצליח לעלות בזיכרונו האם היינו קודם בצומת הזאת ומאיזה כוון הגענו אליה בדרך הלוך. רע מאוד.

(מחר אספר איך לכם איך ירד החושך והיינו רעבים והחלטנו לאכול את הכלבה. או אולי אספר מה שהוא אחר ... )