להיות,או לא להיות.זו השאלה?

"שושי,אולי תרדי למטה ? ! ? ! "

לא,הפעם זה לא הולך להיות סיפור מחרמן,הפעם זה הולך להיות אמיתי.מצחיק.שנון.
יש לי חברה,יותר נכון אקסית חברה.
היא ניתקה איתי את הקשר מסיבה שנראה לי שלא ברורה לא לי ולא לה.
ממש כמו בן לאדן,לא ברור אם הוא חי או מת.

בין צעקה לצעקה ("שושי אולי תרדי למטה?") ובין נשימה לנשימה (אני חולה) שמלאה בסמחוטות צהובות שכאלה שמרמזות על כך שצריך להתחיל להתלבש ולא ללכת עם כפכפים וחולצות בטן.
ובין מרשם למרשם (גלולות.הידעת? אסטל זה בעצם דיינה,פשוט חברה אחרת קנתה את הגלולות),אני מרגישה מעולה.סך הכל,מה רע לי בחיים?
נכון,אני חולה כל הזמן,נכון אני רכלנית מטורפת (אבל רק לטובה) ונכון אני אוהבת להיות רעה.

בפרופיל שלי רשום שצריך לנצל כל דקה ודקה מזמנכם.
אני לא יודעת אם חלקכם מכיר את הסיפור על המרצה שהכניס חצץ,חול ואבנים גדולות לאקוורים.
אני גם לא אתחיל לספר.
האקווריום מייצג את היום,והאבנים מייצגות את הדברים שאפשר לדחוס ליום שלנו,זאת אומרת שיש לנו הרבה זמן,גם אם זה לא נראה ככה.
אז חברים (וחברות) תנצלו את מה שאפשר,ואם לא בא לכם לנצל,אתם תמיד יכולים להעביר לי את הזמן הפנוי שלכם,כי לי חסר.

משפילה ללא תקווה.
(למה ללא תקווה? כ כ ה ! ! )