שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סימני שאלה...

כל כך הרבה שאלות, כל כך מעט תשובות...
לפני 17 שנים. 3 בנובמבר 2007 בשעה 18:44

כבר שנים לא מרגישה. לא באמת...עמוק בפנים.
כבר שנים שהגוף הוא רק כלי.
כבר שנים שהנשמה והגוף הם שתי יישויות נפרדות (עם גדר הפרדה מחושמלת)...אין יוצא ואין בא.
I've become comfortably numb
וכל הזמן מחפשת להרגיש. נואשת להרגיש.

ואז הוא אמר "כואב זה גם להרגיש!"

שקט...

נכון.......כואב זה גם להרגיש

ואז הדמעות. לא יותר מידי. מין פרץ בלתי נשלט.

ככה זה כשמרגישים???

שבוע נפלא לכולנו

קריס קרוס - לא צריך לחפש את ה"להרגיש". הוא נמצא בכל מקום. פשוט צריך לפתוח את כל החושים ולהאמין בהם.
לפני 17 שנים
Danee - אולי רק מי שנמצא במקום הז של חוסר התחושה (פיזי ורגשי) יכול להבין את החיפוש הנואש הזה...עד שמרימים ידיים. עד שאתה משכנע את עצמך שלא תרגיש יותר לעום.
ואז מישהו/משהו מצליח בכל זאת לגעת...וההלם הוא בלתי נסבל...

או שאולי רק מצב רוח מלנכולי תקפני...

קורה לי בכל פעם שאני חושבת "הנה, עכשיו"

ומגלה ש "אה...אולי לא"
לפני 17 שנים
Danee - ה
ל

סתם כמה אותיות שהלכו לי לאיבוד בדרך...
לפני 17 שנים
DRAKULLA​(שולט){בתו של דרק} - הרגש בתוכך קיים אני יודע
נותר רק למצוא את הכפתור להעיר אותו
וכאן הבעיה הוא מכוסה בהמון אבק
אני בטוח שאחרי המירוק הלחיצה על הכפתור תקרה מעצמה
לפני 17 שנים
Danee - מעניין... איך יודעים שהוא באמת קיים?
מקווה באמת שיהיה מי שידע להעיף את כל האבק ולהעיר את אותו רגש נחבא..."למרק וללחוץ על הכפתור"...אני חושבת שהא קרוב
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י