|
|
|
כבר שנים לא מרגישה. לא באמת...עמוק בפנים.
כבר שנים שהגוף הוא רק כלי.
כבר שנים שהנשמה והגוף הם שתי יישויות נפרדות (עם גדר הפרדה מחושמלת)...אין יוצא ואין בא.
I've become comfortably numb
וכל הזמן מחפשת להרגיש. נואשת להרגיש.
ואז הוא אמר "כואב זה גם להרגיש!"
שקט...
נכון.......כואב זה גם להרגיש
ואז הדמעות. לא יותר מידי. מין פרץ בלתי נשלט.
ככה זה כשמרגישים???
שבוע נפלא לכולנו
הגעתי למסקנה הזו כבר מזמן.
זה לא כזה סיפור מסובך "לתת".
בצורה כזו או אחרת, רובנו (לפחות אלו שמגדירים את עצמם שייכים למין האנושי) יודעים לתת.
מי יותר , מי פחות, אנחנו נותנים. נותנים באמת? לא בטוח. הרי נתינה אמיתית חייבת שיהיה בה אלמנט של הקרבה. כמה מאיתנו באמת מקריבים בשביל לתת? נתינה אמיתית חייבת לשנות את מסלול חיינו ולו לכמה שניות.
אבל לא על זה רציתי לדבר. יושבת כאן מול המסך, בלי לחשוב יותר מידי המילים נשפכות החוצה.
אולי מתוך הכעס, אולי בעיקר מתוך התסכול.
כמה מאיתנו באמת יודעים לקבל?
כמה מאיתנו באמת מצליחים להגיע למקום הזה שאומר "אני צריך" ויותר מזה "אני חסר".
אז אולי לא פשוט לדעת לתת, אבל יותר קשה מכך לדעת לקבל. וחבל לי שבכל פעם מחדש אני מגלה שאנשים שלא יודעים לקבל אלא רק עסוקים כל היום בלתת, בסוף נעלמים לי. כי ביום שהם "צריכים וחסרים" הם לא יודעים להישאר בסביבה.
נכון, אני לא תמיד זו שיכולה לתת את מה שהצד השני צריך. אבל אני תמיד פה. בעצם לא תמיד. אני פה עד שגורמים לי ללכת.
סופשבע נפלא לכולם
I've noticed you around
I find you very attractive
Um
Would you go to bed with me?
איך מבקשים????
(-:
אם הוא ילך
מילים: כפיר אפשטיין
לחן: כפיר אפשטיין
נתת לזמן לקרות
כי לא הכרת משהו אחר
בכית בכרית בהסתר
ורק האמנת שאוהב הוא
וכל אותה תקופה
הבאת על עצמך הסברים
חשבת זה דבר שעוברים
ואחר כך יהיה לנו טוב
אם הוא ילך , אז תתני לו
וכשילך את תדעי
אם הוא ילך תחייכי לו
אם הוא ילך, אל תבכי
זה שלך יקשיב
לא תמיד הוא גם יחבק
את כל תשוקותיו ינתק
ברגע אחד שתגעי בו
חיים עוברים לאט
פתאום זה קצת עצוב לחיות
תקוות שאינן הבטחות
המחר יקדם את בואך
אם הוא ילך, אז תתני לו
וכשילך את תדעי
אם הוא ילך תחייכי לו
אם הוא ילך, אל תבכי
אולי הכל היה משחק
בדרך למצוא את האמת
והוא שתק ואת שתקת
בבטן יש משהו בועט
אם הוא ילך תחייכי לו
אם הוא ילך, אל תבכי
אם הוא ילך, אז תתני לו
וכשילך את תדעי
אל תשכחי ותביני
שזאת לא הייתה אשמתך
שונאת מבחנים!
מבחנים תמיד גרמו לי להרגיש קטנה וחסרת ערך .
תמיד הצורך לרצות(to please and not to want) מול הפחד לאכזב.
(הייתי צריכה להיוולד במזל תאומים או מאזניים, כל כך הרבה דואליות ומאבקים פנימיים).
ענה לי
אהוד בנאי
מילים: אהוד בנאי
לחן: אהוד בנאי
אני לא מצליח להבין מה אתה אומר
אני לא שולט בשפה שאתה מדבר
אולי זו טעות במספר אולי תקלה
אולי כדאי שננתק וננסה מהתחלה
אני שומע אותך מקוטע יש רעש כמו ים
כנראה שאין כאן קליטה אתה נעלם
אני עדיין ממתין על הקו שיגיע התור
אני נשאר כל הזמן מחובר אולי תחזור
האם יש כאן אי הבנה שמיד תתגלה לי
האם אתה עדיין איתי?
ענה לי.
מדוע אתה מדבר רק בשפת סימנים
אולי נפגש בקרוב פנים אל פנים
אני רוצה להבין מה אתה בעצם רוצה
אני מוכן ללכת איתך עד לקצה הקצה
האם אני על שיחה ממתינה ומיד תתפנה לי
האם אתה עדיין איתי?
ענה לי.
האם שלחת אלי עכשיו שדר בהול
זה אתר לא מוכר האם אני עובר את הגבול
אם יש בעיה אני מוכן לעזור
אולי יש כאן נתק זמני שמיד יעבור
האם קראת בשמי או שזה רק נדמה לי
האם אתה עדיין איתי?
ענה לי.
האם אתה שם או שאני מדבר אל עצמי
שאצא לקראתך או שאשאר במקומי
אם אפשר בבקשה דבר שפה ברורה
כי אני לא מצליח להבין מה בעצם קרה
קולך בא והולך כל הזמן משתנה לי
האם אתה עדיין איתי?
ענה לי.
אחרת תחנקי!
זו היתה ההמלצה...ואני? אני מרגישה שאני נחנקת. לא יודעת איך לתת לחומות שלי ליפול. איך לוותר. והכי קשה, לדעת לקבל ולא רק לתת.
איך אני עושה את זה לעזאזל? בניתי כל כך הרבה חומות עם השנים. שכנעתי את עצמי שהן נועדו להגן עליי. יש בעיה עם חומות. הן לא נותנות לאף אחד להיכנס פנימה והן גם לא נותנות לך לצאת באמת החוצה. כמו רגל שתמיד מונעת ממך מלפתוח את הדלת לרווחה.
ולמי יש כוח לקפוץ מעל חומות או לעסוק בעבודות הריסה????
בדרך לים שמעתי את השיר הזה ברדיו...נזכרתי בו פתאום והבנתי כמה הוא מתאר את מצבי היום. ואם מישהו כבר אמר את זה לפני...קטונתי (-: ("...זה לא משנה...")
השיר של איתי
איה כורם
מילים: איתי פרל
לחן: איתי פרל
ככה כמו שאני , כמו שהבטחתי לעצמי
אני לוקחת שוב את עצמי בידיים .
ככה בלי חלומות , בלי טעויות של מתחילות
בלי ערימות של ציפיות עד השמיים .
ככה כמו שאני , כמו שהבטחתי לעצמי
אני לוקחת את העניין ברצינות .
ככה בלי מהומות , בלי להוסיף משמעויות
אני לא מוותרת על ההזדמנות .
למה עד שהגעתי , עד שנגעתי
קצת נעלמתי , קצת השתגעתי ?
לא שהייתה לי ברירה
פשוט ככה יצא , ככה יצא , ככה היה
אז ככה איש אמיתי , יצא שנשארת פה איתי
באיזו קלות שולח ידך ונוגע .
ככה יצא שאותי , אתה מעלה בחכתך
לא מעלה בדעתך שאשתגע
למה עד שהגעתי , עד שנגעתי
קצת נעלמתי , קצת השתגעתי ?
לא שהייתה לי ברירה
פשוט ככה יצא , ככה יצא , ככה היה
ככה כמו שאתה , ממש כמו בפעם הראשונה
אני לוקחת עם הכאב והקושי .
ככה כמו שאני , כמו שהבטחתי לעצמי
לא לאבד את שפיותי כל פעם שטוב לי
למה עד שהגעתי , עד שנגעתי
קצת נעלמתי , קצת השתגעתי ?
לא שהייתה לי ברירה
פשוט ככה יצא , ככה יצא , ככה היה
אז הנה, אזרתי מספיק אומץ כדי להתחיל לכתוב. נכון, הכתיבה תמיד היתה סוג של תרפיה עבורי, אבל היום אני מרגישה שהגעתי למקום שזה בלתי נשלט. חייבת לכתוב, חייבת לשחרר קיטור.
חייתי הרבה מאוד שנים "על הגדר", רגל פה רגל שם. חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה, ולא העזתי לעשות את הצעד. כמה קשה לפעמים להיות אמיצים עבור עצמנו. הייתי צופה מן הצד, הייתי הקהל עד ש...בשיחה אחת, במשפט אחד שכנראה נאמרו במקום הנכון ובזמן הנכון הבנתי שהגיע הזמן לעשות את הצעד לכיוון ההגשמה שלי. לא רק מה שטוב לילדים, לחברים, לבוס...עכשיו אני!
ואז הגעתי לכאן. ידעתי שאני נכנסת לעולם שהוא חדש לי לחלוטין. לא ידעתי עד כמה.
האמת היא ש"פגשתי" אנשים נפלאים. דיברתי עם לא מעט אנשים שקיבלו אותי בהמון חום ובעיקר הבנה שאני צריכה ללכת בדרך הזו בקצב קצת אחר. (היתה גם מישהי שאמרה שהעיצה הכי טובה שהיא יכולה לתת לי זה "לא להיכנס לעולם הזה"...אני לא תמיד מקשיבה למה שאומרים לי) ((-:
ואז הגיע שלב השאלות המהותיות ושם אני "תקועה" היום. איך סומכים? איך נחשפים? איך יודעים שהאדון שלך מעריך את הנתינה שלך ככזו ולא מתייחס אליך כסמרטוט (אני לא!!)? הכל כאן הרבה יותר אינטנסיבי, הרבה יותר אמיתי, הרבה יותר נוגע בתוך תוכי. אין הצגות, אין משחקים. What You See Is What You Get או שלפחות כך זה צריך להיות בתפישה שלי.
ואני מוצאת את עצמי נקרעת באופן קבוע בין הרצון להיות במקום הזה לבין הצורך לברוח. או שמא עליי לומר הצורך להיות במקום הזה והרצון לברוח.
מחכים לי ימים טרופים. שונאת חוסר ידיעה. קשה לי עם התלבטויות.
שנה נפלאה לכולנו.
שתמיד נמצא את מה שחיפשנו, נשלים את מה שחסר ואת כל השאר נקבל במתנה (-:
