|
|
|
לא פגשתי את המלכה שלי יותר מדי זמן...
-----
ברוח החג אמרה לי: בקרוב אוציא אותך מחירות לעבדות 🤞
-----
מכירים את זה שחורים באוזניים נסתמים?!
ככה התחת שלי מרגיש.
-----
מחכה כבר לחזור למקום שלי... העבדות היא החירות האמיתית שלי.
אתה הנשלט הכי טוב שהיה לי
הארי פוטר חי 11 שנים מבלי להכיר את העולם שהוא באמת שייך לו. ואז יום אחד הכל השתנה, הכירו לו את עולם הקוסמים ופעם ראשונה הוא הרגיש שייך. אבל זה לא הסתכם בזה, זה מסוג הדברים שאי אפשר ללכת אחורה מהם. ברגע שאתה יודע שזה קיים, ברגע שהוא הרגיש את התחושה שעשה קסם, שראה קסמים, שהוא עף על מטאטא. לחזור אחורה לחיים ללא קסמים זה בלתי אפשרי.
אפילו אם לא היה עושה קסמים, ברגע שהוא יודע שזה קיים. ברגע שהוא נחשף לזה, אין ללכת אחורה.
הגלולה האדומה מהמטריקס.
בדסמ זה הקסם שלי...
והמלכה שלי - זה התעופה על מטאטא של הארי פוטר.
אני מגיע אליה לדלת, מוציא את הקולר החדש שלי ועונד אותו סביב צווארי. מוודא שהתליון מופנה קדימה כמו שצריך. ודופק בדלת. היא פותחת את הדלת, ומחייכת אליי. זה מדהים איך אני מחסיר פעימה כל פעם שאני פוגש אותה. ״הסתפרת״ אני מופתע שזה הדבר הראשון ששמה לב אליו. אין גרביים!!! הקיץ הגיע, איזה כיף. הרגליים המושלמות שלה מוצגות לראווה כמו שרגליים כאלו אמורות להיות.
----------
היא יושבת על הכורסא שלה, אני על הרצפה לרגליה, מלטף אותה ומקשקשים על חוויות הסופ״ש. היא מנסה לדרוך לי על הזין, ומתוסכלת ״טוב, אתה לבוש מדי״. זה מוזר כמה אני שמח לשמוע את זה, השעה עוד לא 10 בבוקר, והידיעה שסוף סוף אני מתפשט מול המלכה שלי ממלאת אותי אנרגיה. אני מתפשט וחוזר לאותו מקום ערום. היא דורכת עכשיו כמו שצריך, בועטת קצת, עושה טיזינג וחוזרים לקשקש קצת. כי הרי זה הגיוני לגמרי שאני אהיה ערום מולה עם קולר על הרצפה, והרגליים המושלמות שלה עליי.
---------
אני על הברכיים מולה, אותו מקום. היא אומרת לי לאג׳ג׳ ואני מציית בשמחה, אני כל כך אוהב להיות ערום על הברכיים מולה ולאונן. אם היא רק צופה בה, או עושה לי טיזינג. והפעם היה גם וגם. להריח את רגליה, להריח בינהן קצת, בעיטות. מדי פעם כשאני מגיע לקצה ועוצר הרגליים או אפילו הידיים נוגעות בי, טיזינג, מגרות ושוב אני... כשהיא נוגעת בו ואני מושך אחורה כי מפחד לגמור, היא צוחקת צחוק רשעי. היא יודעת כמה קשה לי ועצוב לי להתרחק מהמגע שלה. אבל ברור שאסור לי לגמור.
כשאני כבר ממש רוטט וכל מגע אני צריך לעצור היא מרשה לי להפסיק. ואומרת שהגיע הזמן שאכין לה ארוחת בוקר. קשה לתאר כמה טוב זה הרגיש להכין לה ארוחת בוקר ערום רק עם קולר, במטבח שלה. כמה זה הרגיש נכון. וכמה הקולר הוסיף לחוויה. שמתי בתנור. וכרעתי לידה, היא עברה לספה בינתיים ואני ליטפתי אותה, ועשיתי לה נעים בעודנו מחכים שארוחת הבוקר שלה תהיה מוכנה. אצבעותיי מלטפות את העור הנעים והמושלם שלה, מדי פעם היא משמיעה קול שנעים לה וזה כל מה שאני צריך בחיים.
הטיימר מצלצל, אני קם לתנור, עוד לא מוכן. מסדר מסובב מה שצריך וחוזר למקומי לידה. מלטף ומפנק אותה, אפילו זוכה לנשק לה את התחת קצת. כשהטיימר מצפצף שוב. היא הולכת לשולחן ואני מגיש לה את האוכל שלה, וכורע לידה, רגליה עליי. ואני מלטף אותה בעוד היא אוכלת.
אחרי האוכל היה עוד הרבה כיף שלא ארחיב היום.
--------
דיברנו בעבר על קולר, ולשנינו זה לא הרגיש מאסט. זה רעיון נחמד, אבל מה זה משנה באמת?! אז אני יכול להגיד שלהיות ערום מול המלכה כשהיא משחקת בי, מתעללת בי, משתמשת בי זה כמובן מדהים. כשזה עם קולר זה אפילו יותר. כי אני עדיין ערום אבל יש עוד משהו שיש רק איתה, שהיא העניקה לי שיש לי רק כי אני שלה, שייך לה.
לא ציפיתי שאהנה מקולר כל כך, אבל כמו תמיד המלכה יודעת מה טוב בשבילי. בטח שיותר ממני.
תודה מלכתי
הגענו, התארגנו שנייה וחצי (או ככה אני זוכר את זה), ואמרה לי כבר להתפשט. כשאני ערום מולה (זה די מדהים כמה זה מרגיש טבעי ונכון - אבל זה אולי לפוסט אחר). היא מביאה לי שקית. קניתי לך מתנת יום הולדת. התרגשתי ישר, עוד יותר כשאני מנסה להבין למה חיכתה שאהיה ערום כדי להביא לי אותה. מוציא מהשקית מתנה עטופה. אני מנסה למשש, ״לא נראה לי שזה יכנס לי לתחת.״ זה הרושם שאני זוכר שהיה לי שמיששתי.
בתוך העטיפה חיכה קולר, קולר שחור עם תליון לב ורוד עם הכינוי שהיא מכנה אותי. מאד מרגש! היא אמרה לי לרדת על הברכיים. וכרכה את הקולר סביב צווארי, היא נהנתה לראות אותו עליי כל כך. היא שמחה, ואמרה לי איזה זונה יפה וחמודה אני. ואני הבנתי שוב לעומק כמה אני שלה: אם היא נהנת כל כך מהמתנת יום הולדת שלי, אני מרגיש שזאת היתה מתנה טובה.
היא סיפרה לי כמה קשה היה לעובדי ובעלי החנות לקבל את העובדה שלא צריך לחרוט טלפון על התליון למקרה שיאבד... די משעשע.
זה היה תחילתו של לילה מדהים ומשגע...
תודה מלכתי
ארוחת ערב עם המלכה שלי. איך הכי נכון? ניחשתם נכון. אני על 4 - סושי על הגב שלי, הרגליים שלה לפעמים על הגב שלי ולפעמים מולי. ועל הרצפה יש לי צלחת עם טריאקי (עם וסאבי כמובן) וקצת סושי. וכשאני רוצה לקחת ביס אני מרים עם הפה אחד, טובל ברוטב ואז שואב לפה. (כמובן שיש את האחדים כשמכניסים לרוטב נשכבים ואז הרבה יותר קשה להוציא אותם.. אבל בואו לא נסטה מהסיפור).
העניין הוא כשמנסים לבלוע בתנוחה כזאת, זה דורש כמה פעמים. כי תמיד יהיו כמה גרגרי אורז, טמפורה או תבחרי את המרכיב סושי האהוב עליכם שייברח מהלוע ויחזור לחלל הפה, לשפתיים, או לשיניים או ללשון. ואז לוקח עד קצת עד שבאמת מצליחים לבלוע הכל ולנקות את חלל הפה.
למה זה קורה? כוח הכבידה.
דברים שרק נשלטים מגלים...
המלכה: אתה אוהב פרג?
אני: לא טעמתי זמן מה, לא חובב גדול. מוכן לנסות שוב.
המלכה: תת רמה. אין לי מה לומר.
למרות שפגינג ופרג באמת לא הולכים ביחד.
ואנחנו יודעים מה חשוב לך יותר
זונה
אני: הגוף שלי הוא מקדש... והתחת הוא הכניסה.
ראשון בבוקר, אחרי סופ״ש עם המשפחות אין על לפתוח את השבוע עם המלכה שלי. יוצאים להליכה, רואים ירוק, מדברים, מספרים על חוויות מהסופ״ש מדי פעם כשאין אף אחד בסביבה איזה מכה לביצים (נכון שהיה את ההליכה פעם שהיא לא שמה לב לרוכבת על סוס שבאה לקראתנו שכנראה קלטה את המכה... אבל זה סיפור אחר).
אחרי זה חוזרים אליה הביתה, היא מתיישבת על הכורסא, אני על הרצפה מוריד לה את הנעליים והגרביים - ואני בתחושה שאני בבית שוב. היא הולכת רגע להתרענן, אני שם את הנעליים במגירה, את הגרביים בכביסה ומחכה שתחזור. וכשהיא חוזרת, טיזינג עם הכפות רגליים עד שהיא מרשה לי לנשק ולמצוץ. וכשהיא מרשה... אוי העונג. להתאחד עם הכפות רגליים האלה שוב אחרי הסופ״ש.
לפעמים אני נכנס לזה עמוק ועוצם עיניים ומתענג, לפעמים אני מסתכל טוב טוב על הרגל בעודי אוכל אותה. ולפעמים אני מסתכל למעלה עליה בעודי מוצץ לה את הבהונות ואו שאני רואה את החיוך שלה מסתכל עליי למטה, או את העיניים שלה עצומות ואותה מתענגת.
הדלת מאחוריה נפתחת, בעלה לרגע מופתע מלראות את הרגל של אשתו בפה של הנשלט שלה ואז מבין שזה בעצם הגיוני והולך להכין לו ולה קפה, הם מתעדכנים בדברים בעוד אני על הרצפה עם הרגל שלה בפה...
מאוד משפיל, מאד מגרה... והכי מוזר? מרגיש מאוד נכון...
אני על הברכיים מול המלכה, לא סשן, שיחה רגילה. והיא מספרת לי על ההודעות שהיא מקבלת בכלוב מנשלטים. מקריאה לי הודעות, מתארת לי אותם ואני בשוק. ואני חושב בראש אני הולך לכתוב על זה פוסט, פוסט בנושא ״תודה לאחיי הנשלטים״ שאתם כל כך מקלים עליי ועל המיעוט הנורמלי להתבלט ולהראות נורמלי. מורידים את הרף.
ואז אני מגיע לכתיבה, ואני מבין שפוסט כמו שחשבתי עליו משרת אותי אבל לא את השולטות. וזה די נוגד את מי שאני. אז במקום זה קיבלתם את הפוסט הקודם.
אם קראת את המשפט האחרון, ואתה חושב שיצאתי פראייר והייתי צריך לכתוב את הראשון - אתה לא נשלט. ותעשה טובה לשולטות באתר הזה אל תכתוב להן.
קראתי הרבה פוסטים דומים למה שאתם הולכים לקרוא משולטות ונשים בכלל בכלוב (יכול להיות שיש פוסטים של נשלטים, אני בדרך כלל פחות צורך אותם).
אתה לבד, אתה חושב שאתה רוצה שולטת (ממה ששמעתי מסוגי הפניות לא כולם באמת מבינים מה זה אומר) והחלטת לפנות למישהי בהודעה או בצ׳אט או בכל דרך אחרת. ההודעה הראשונה שתרשום היא מאד חשובה, רושם ראשוני קשה לשנות. אז הנה כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון:
ביטויים שהייתי נמנע מהם בהודעה הראשונה:
הוראות כלליות לפניה למישהי:
מצד שני, אם תמשיכו במה שאתם עושים היום - זה יעזור למיעוט פה להמשיך להתבלט לטובה :)
