רוב האנשים שדיברתי איתם יסכימו איתי שהעונה הראשונה של Prison Break (נמלטים זה תרגום כל כך גרוע) היתה יצירת אומנות, בטח בהתחשב בטלווזיה והסדרות שהיו עד אז. אבל העונות שבאו אח״כ היו מיץ של הזבל. וכשהסדרה הסתיימה זה היה המתת חסד מאוחרת מדי.
Breaking Bad (עוד סדרה עם תרגום גרוע) למשל, היתה הפוך... כל עונה רק השתפרה והשתפרה העונה החמישית היתה מאסטרפיס. ובשיא שלה, הם סיימו. ככה צריך לסיים, ולקבל standing ovation. ובצדק.
אני ממש לא שמח שהסתיים לי הפרק עם המלכה סקארי, ששינתה לי את החיים לטובה בכל כך הרבה מובנים. ולא אתן לזה Standing ovation.
אבל לגמרי הרגיש שאנחנו בסוג של שיא, היה פה מסטרפיס לגמרי.
יש דברים שבשליטתי (כנשלט לא הרבה 😄 ), ויש דברים שלא.
אני בוחר לקחת את הטוב, להסתכל על איזה בר מזל הייתי לתקופה הרבה יותר ארוכה מאשר מישהו חשב, כמה למדתי על עצמי, כמה היא למדתי עליה. כמה היא גמרה, כמה אני הייתי שימושי, מועיל. והכי חשוב, איזה אהבה וחברות זכיתי בהם.
כנראה שבפעם האחרונה, אגיד תודה מלכתי.