אם יש משהו שהוא סוג של תבנית לאורך השנים, משהו שחוזר על עצמו עם נשים שמכירות אותי באופן אינטימי כזה או אחר. הרוב המוחלט שלהן (תכלס, למעט 1) מגיעות למצב שהן מאד נהנות לעשות לי טיזינג. וגם כשהן מדברות על זה איתי, הן אומרות שהן נהנות מזה איתי יותר מאשר עם אחרים, בדר״כ יותר מכולם. משהו בדרך בה אני מגיב לטיזינג, דרך ההתבטאות שלי, המבט שלי, השליטה העצמית הגבוהה מאד שנדרשת ממני. אני לא יודע לשים על זה את האצבע באמת, רק רואה שזה משהו שחוזר על עצמו. ולכל אחת מהן היו דרכים שונות בתכלית להשיג את המטרה, יחד עם זאת, כולן נהנו מזה מאד. כולן אהבו לגלות את הכפתורים שלי, ואז פשוט ללחוץ עליהם ולראות מה יקרה. לפעמים בצורה מתוכננת וממוקדת ולפעמים כמו חתול שעולה על מקלדת.
מה שמעניין מהצד שלי, שיש כמה סוגים של טיזינג, גירוי. אני אנסה לפשט ולמנות 3, ש 2 מהן על פניו מאד דומים אבל עם תוצאה שונה.
- הפיזי - לאג׳ג׳ ולהשאר על הקצה הרבה מאד זמן מבלי לגמור. להטריף לי את כל החושים והמערכת העצבית בגוף מבלי לתת לי פורקן אמיתי. לפעמים הריסה מוסיפה לתסכול ולפעמים קצת משחררת, אבל תמיד היא אינה מספיקה.
- העדין - להשתמש במילים, מעט מעשים, לא להביא את הגוף שלי לקצה, אבל מגע קל פה ושם, רמיזות, דיבור היפנוטי, וכו׳. למנוע ממני את מה שאני רוצה, מבלי להביא את הגוף להשתוקקות.
- המנטלי - המנטלי הוא בדיוק כמו העדין במעשים, אבל התוצאה שונה. כשהיא באמת מצליחה לחדור את הצד המנטלי, התוצאה היא המצב הכי דלוק והכי רוטט. ביום/ימים שאחרי אני כל הזמן מרגיש דלוק, אני רוטט, והיא והשפעה שלה נוכחות כל הזמן ברקע. משהו בגוף יצא מאיזון, ואני במצב needy שכזה. אני לא בפוקוס באמת, אני דרוך מינית - כל הזמן.
הערה: אפשר להגיע למצב דומה של 3 בצורה פיזית, אבל ההשפעה (לפחות אצלי) יותר נושקת להשפעה הפיזית מאשר כשזה מושג בצורה עדינה, בלחיצה על הכפתורים המנטליים הנכונים ולא הפיזיולוגים.
וכשאני חושב על המצב השלישי, על ההרגשה בה אני נמצא, המצב הנפשי, הסטייט אוף מיינד - זה מבחינתי בדסמ. זאת התחושה שאני שואף להיות בה כמה שיותר.