סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Picture Perfect

"Sooner murder an infant in its cradle than nurse unacted desires"
לפני 10 שנים. 2 באפריל 2013 בשעה 19:30

אני חושבת שמצאתי את הדרך. 

 

תבלו שבוע וחצי בקריאה אינטנסיבית של פסקי דין על גילוי עריות. בהתחלה זה נחמד וזורם. אחרי כמה מאות כבר אין לבידו לגמרי. 

שהוא חוזר, הוא עטוף בשירים רומנטיים וחיבוקים פוסט - מעשה. 

 

אני מרגישה ונילית כמו ילדה בשמלה לבנה שרצה בגן. 

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 25 במרץ 2013 בשעה 12:24

מסיבות פרידה הן לפעמים דבר נורא משמח. 

***

אני אוהבת נשים: תמיד שאתן שותות אתן ישר רצות לנשק אותי. 

***

אני אוהבת גברים: אם אני יושבת ליד הבר ואתם רוצים שאני אבוא איתכם לסיגריה אתם לא תיתנו לי לצעוד החוצה. אתם פשוט תרימו את הכסא עד שתגיעו ליעד. 

***

אני אוהבת נשים 2: אם היא מסיימת לרקוד על הבר וקופצת עליך, זה סימן שיש על מה לדבר.

***

השילוב האלוהי הוא שליש קמפרי, שליש קאווה ושליש מיץ תפוזים. יש לו אפקט מלא בזמן המעשה אבל הוא לא משאיר הרבה סימנים למחרת בבוקר. 

***

אם קמת בבוקר וההודעה הראשונה שמחכה לך היא מהאקס שלך שמזכיר לך שהוא אוהב אותך הכי בעולם אז לא עשית שום דבר מטופש מידי אתמול בלילה. 

***

אם נירדמת על ספה אדומה מול החומה של פינק פלויד, סימן שאת עדיין בת 16 איפשהו אצלך בראש. 

***

אף פעם אל תזלזלו בחיבה של שוטרים לשיר "את לי לילה" ולזוהר ארגוב בכלליות. זה יכול להציל אתכם מצרות.

***

לפעמים להתעורר לבד במיטה זה הדבר הכי טוב בעולם.

 

חג שמח.  

לפני 11 שנים. 4 במרץ 2013 בשעה 20:40

יש ימים שזה פשוט לא משנה כמה תגמרי. 

את עדיין תרצי עוד. 

 

 

לפני 11 שנים. 26 בפברואר 2013 בשעה 19:11

התעוררתי על הספה לבושה במכנסי עור וחזיה לבנה. שהושטתי את היד להשתיק את השעון העפתי בקבוק בירה חצי מלא שהשארת מלפני כמה לילות.

 

הרגשתי רייקנות עצומה. 26 שנה והבקרים האלו משאירים בי צלקות. חלקן יפות, חלקן מרגישות כמו הסנפה של שורות מחומר רע.

 

שעה אח"כ, שפתחתי את המייל גיליתי שהחיים השתנו לגמרי. 

הגיע הזמן לעשות תוכניות חדשות. 

בוקר חדש עולה והעשן מתחיל להתפזר. 

לפני 11 שנים. 16 בפברואר 2013 בשעה 17:22

המפתח חורק והמנעול משתחרר. 

אני נכנסת לדירה שלך מעט זמן אחרי שיצאת לעבודה. הריח שלך ממלא עדיין את החלל. ריח כבד של נרקסיזם ויסמין. 

אני מכירה את כל אחת מפיסות הפרקט. על כולן יש חתיכות קטנות של עור ודם שזלג ממני בשלב זה או אחר. על חלק מכריות הספה עוד נשאר הריח שלי. ריח כבד של זיעה ושושנים. 

כיף להיכנס למטבח שלך. כיף להוריד את השקיות מהידיים, לפרוק את כל הדברים הטובים שמצאתי. כיף להגיע הביתה. 

את כל היום אני אבלה פה. בין הסירים, עם חום התנור. אני חולצת נעלי עקב לבנות, אוספת את הרעמה האדומה שלי ומחליפה חולצה. יותר נוח לבשל עם טישרט של הסטונס. 

 

לקראת חזרתך הביתה אניח הכל על השולחן. בקבוק יין, מנה ראשונה, מנה עיקרית, קינוח. 

כוס אחת, צלחת אחת, מזלג יחיד, סכין יחידה. 

לי אין מקום בשולחן הזה. 

אתפשט לי לגמרי ואכנס מתחתיו. נעמדת על ארבע, שערי עוד אסוף בקוקו הדוק. 

שתיכנס הביתה יחזור הריח שהיה בהתחלה. במהלך היום הוא הוחלף בריחות הבישול ועכשיו לפתע שוב. נרקסיזם ויסמין. 

רעש המפתחות שנזרקים על השולחן מעביר אותי על דעתי. אדוני לאט לאט מוריד מעצמו את העולם בחוץ ונכנס לעולם שלנו. 

 

אתה מתיישב ומרים מעט את המפה כדי לראות אותי שם למטה. מחייך אלי. מלטף את הלחי. כמה טוב שכבר באת הביתה. 

במנה הראשונה עוד אסור לי להתקרב אליך. אתה נוגס לאט לאט ואני למטה, משותקת.

במנה השניה אתה מפשיל קצת את המכנסיים. זה סימן בשבילי להתקרב. אתה לועס בתאווה ואני למטה, מלקקת. 

מידי פעם אתה זורק לי איזו חתיכה על הרצפה. שלא אהיה רעבה. 

בקינוח אתה כבר לגמרי בתוכי. אוחז בשיער כך שלא אצליח לזוז. אתה מלקק ואני למטה, נחנקת. 

 

אתה גומר. זה הגמול שלי. 

 

לאט לאט אתה מעלה אותי אליך. מרים אותי שכולי עליך. לוקח אותי למיטה שלך. למיטה שלנו. 

אנחנו נרדמים ומעלינו מרחף ריח מעורבב של יסמין ושושנים. 

 

 

לפני 11 שנים. 14 בפברואר 2013 בשעה 19:32

בא לי להשחית משהו יפה. 

 

(למזלי הטוב, היום אפשר פשוט לצפות באנשים משחיתים אנשים אחרים, לגמור מזה ולהימנע מאחריות פלילית).

 

 

לפני 11 שנים. 12 בפברואר 2013 בשעה 19:18

אני חושבת שהגיעה העת לנסות ולהיגמל מצפיה אובססיבית בפורנוגרפיה אלימה. 

 

ההרגל הזה מתחיל לערער לי את תפישת המציאות. 

 :)

לפני 11 שנים. 7 בפברואר 2013 בשעה 19:32

שכל כך אוהבים,

המיטה נראת כל כך רחוקה

אפילו אם אנחנו בסלון 

ובסוף 

מצאנו את עצמנו 

מתחבקים על הריצפה. 

 

 

לפני 11 שנים. 27 בינואר 2013 בשעה 16:23

לכבוד מי שכתב את הבחינה שעשיתי היום בבוקר:

רק שתדע, שבעיקרון, אני מעדיפה שיקחו אותי לארוחה טובה או לפחות לכוסית גלן ליווט לפני שמזיינים אותי.

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 23 בינואר 2013 בשעה 17:47

לפעמים שאתה מתחיל להכאיב לי אני עוצמת את העיניים חזק.

אני נזכרת בחוף הים בסרי לנקה, השמש החזקה משזפת לי את הטוסיק, אשתו של ש' שוכבת על מיטת השיזוף לידי.

יש לי כמעט את הטעם הטוב הזה של הבירה המקומית בגרון ואת המינגווי מולי.

ק' עדיין גולש על הגלים העצומים. שהוא יחזור מהמים הוא יחבק אותי מאחורה וירטיב את כולי. הוא מיד ידרוש סיגריה וכולנו נישאר על החוף עד השקיעה.

 

אני מתעוררת בבהלה.

הצלפות החגורה צורבות את הגוף. אתה לא נותן לי להתחמק מהכאב.

אתה מעיר אותי כמו שאתה יודע הכי טוב, מכאיב לי כל כך שאני אפילו לא יכולה לחלום.

הרי החלום הוא שלב ביניים בין הצדדים השונים שבי.

אני עוצמת את העיניים ומנסה להיזכר בחול החם.

אתה יודע את התפקיד שלך. מעיר אותי ומזכיר לי כמה אני נהנית מהכאב. כמה אני אוהבת להיות מתחתיך.

קשורה, כאובה, מזוינת, נאהבת.

 

ואז אני כבר לא צריכה לחלום. אז החלום כבר הפך למציאות.