מנקה את הפה

זה התחיל מתגובה לפוסט הבא של ספאנקי אך קצרה היריעה והחלטתי להרחיב את הנושא פה,
אז למען התיעוד הנכון- הפוסט של ספאנקי מובא כאן:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=116059&blog_id=25264

ראשית, אני חושבת שאכן ישנו דחף נסתר להתפס ב"קלקלתנו" על ידי המשפחה.
אבל אני גם חושבת שהדחף הזה טבעי ואף יותר מזה- מוצדק.
ואפרש:
נדמה לי שזה נובע מהתחושה שהסביבה מנסה לכפות עליינו מציאות אחרת ממה שהיא עבורנו.
בשבילי, בשבילך ספאנק ובטח בשביל רוב הנוכחים כאן תמיד קיימת איזו צרימה פנימית עזה בין המציאות שהוריינו מנסים לייצג ובין המציאות שלנו. זה ממש כאילו מגיל צעיר מנסים לכפות עליינו איזו מציאות שקרית שאומרת:
"כאן הכל שקט,כאן הכל בסדר,אל תסתכלו עליינו, במשפחה שלנו כולם נורמלים.
אנחנו לא עושים סמים,לא מעשנים,לא שותים,לא רבים, לא בוכים
ולא עושים סקס מלבד למטרת רביה, כן, כאלו אנחנו- מושלמים מכל בחינה"

ואת אומרת לעצמך- קיבינימאט, מה זה החרא הצבוע הזה (תרתי משמע)?
אני יודעת שיש אחרת, בי בתוך עצמי יש אחרת, ואת רוצה איפשהו לנער אותם,
אולי מכמה סיבות:

* שיתעוררו כבר מההדחקה שלהם ויכירו גם הם בעצמם במציאות הלא מושלמת של חיינו
במציאות שלהם עצמם, בחרמנות שלהם, בדיכאונות שלהם, בכעסים שלהם

*כי אנחנו עדיין רוצים שיאהבו אותנו ויקבלו אותנו -
גם אם אנחנו כן מכירים בדחפים שלנו בניגוד למה שאמרו לנו-
אנחנו רוצים לקבל תחושה שזה בסדר להיות אנחנו.

*כי אנחנו לא רוצים לתת יד למעגל ההדחקות וההסתרות
ואנחנו רוצים לעמוד כנים עם עצמנו גם אם לא נקבל תמיכה.

*וכי עם כל הכבוד- סקס זה אחלה!!!! אוננות זה יופי! מה כל כך מביך בזה לעזאזל?
lets talk about sex mommy, lets talk about you and me

אמא שלי באה לבקר אותי לא מזמן, מעט חושפני לספר אך באותו זמן הייתה לי דלקת בדרכי השתן ובנרתיק וכמו בת טובה- פניתי לאמא.
אנחנו עומדות מול החלון בבית המרקחת לקבל אנטיביוטיקה לדרכי השתן ואז מתנהלת השיחה הבאה:
אני: "אני רוצה לשאול אותה על תכשירים למניעה של דלקות"
אמא: "מה זאת אומרת?"
אני: "את יודעת, שלא יהיו לי דלקות אחרי...
אמא: "אחרי קיום יחסים?"
אני "כן, מגרד לי"
אמא: "איפה? ב.... אה... למטה?"
אני: "כן,נו, בלמטה,אמא."

מה הייתי מעדיפה להגיד?

כן,אמא, בפות שלי, בנרתיק, בכוס, בוגינה, קצת מגרד לי... מה לעשות?

ראבאק גם לך יש אחד....

אז נכון, אולי אנחנו צריכות להניח לאימהותינו החסודות במרבצן,
אבל זה קשה, זה מאוד קשה...

כי כשטוב לך, כשאת פורחת, כשאת כל כך נהנית פשוט בא לך לצעוק את זה בראש חוצות,
שכולם ידעו כמה כיף לך, ובא לך לשתף את כל העולם במעלליך הבדסמיים, ולהגיד-
בואו גם, כדאי לכם! בואו איתנו,רטוב אצלנו ויש אצלנו מקום!

אני בכל אופן, החלטתי לספר לשתיים מאחיותיי
(לשניים האחרים אני ממש לא רוצה לספר, בכל זאת, יש אנשים שמראש את יודעת שלא יבינו)
הראתי להן את התמונות של בונדאג' ופתחתי את הפורום לשאלות...
הן אמנם ציחקקו הרבה אבל בכל זאת הביעו הרבה עיניין ולאחות אחת נתתי את הניק שלי ואף הזמנתי אותה לבלוג ומה אני אגיד, יש לי איזו תקווה שהיא תפתח ניק משל עצמה ותמצא פה את מה שאני מצאתי,
וגם אם לא.... לפחות מישהו יודע, לפחות זה לא כזה סוד אפל ונורא.

אז אני איתך,ספאנקי, מבחינתי, לכו תטמינו רוקט-פוקט במגירה של הסכו"ם, תתלו את הקולר
על הווים בכניסה ליד המעילים, הניחו את השוט בדלי של המטריות,
לכו עם זה, לכו עם מה שטוב לכם, אולי מתחת לקרח יש תזוזה, אולי עם הזמן זה יהיה פחות מזעזע,
ואולי,לפחות, זה יגרום לכם להרגיש יותר כנים עם עצמכם.
איך אומרים?
איש איש באמונתו יחיה
אישה אישה באדונה תזנה.....