מנקה את הפה

אתמול ונוס אמר לי (אני תוהה כמה פוסטים בכלוב מתחילים במשפט "ונוס אמר לי")
שאם היו אוסרים עליי להשתמש בהבעה של מרמור וחוסר שביעות רצון לא היו נשארות לי הבעות בכלל.
אני רוצה למחות ולהגיב שהערתו גורמת לי להרבה מרמור וחוסר שביעות רצון שהם חלק מהמורשת הגנטית וההיסטורית שלי ולולא עיקומי האף והעיניים הבוהות בחלל בשיעמום היו הפולניות מאבדות מזמן את חינן הנובע מהדחף לזיין להן את הצורה או לחילופין להכותן עד שההבעה המתנשאת הזו תהפוך לזעקות, צרחות ואנחות עמוקות. נכון,או לא? (סוויטי - אני מצפה לתמיכה בנושא)

טוב, אז ברוח הדברים אני מתכננת לפתוח במרמור אבל אחר כך לעבור לצעקות אז שווה לכם להשאר עוד קצת.

התחלתי לחשוב שאולי יש לי בעיה תפיסתית בנוגע לכסף, זה בטח קשור להיותי קיבוצניקית, אני מתחילה להיות מאוד מבולבלת, אני חייבת להגיד לכם, כי אני יודעת בוודאות שלא רק לנו יש צרות כלכליות אלא גם לכל חברינו הקרובים, אז איך אנחנו יוצאים כל הזמן? מאיפה הכסף? איך אנחנו ממשיכות לקנות עוד בגדים,נעליים ואקססוריז למסיבות האלו?
ולמרות שאני מסבירה שוב שאני קונה הכל במבצעים והנחות עדיין לא ברור לי איך יום אחד אני סופרת כל שקל בסופר כדי לא לעבור את המאה
ולמחרת אנחנו יוצאים לשתות ואז גם למחרת המחרת ואז גם היום....
איך אפשר לעבוד ככה??
ביום רביעי קרה לנו נס אחרון של חנוכה.
הכסף של וייס היה כשיר כבר למשיכה ויוכלנו להוציא קצת כדי ללכת למסיבה של הדאנג'ן,
כיוון שכבר היינו ליד כספומט החלטתי לבדוק עד כמה חמור המינוס שלי.
הקשתי על "ברור יתרה".
"וייס, בוא רגע"
אמרתי בקול הנמוך שלי, במבט פרנואידי
"מה קרה?" הוא שאל קצת מבוהל
"תסתכל על זה"
"הוא הביט במסך וקימט גבותייו
"מה? נו ירד לך גם האשראי כבר"
"לא, בייבי, אני חושבת שלא היה סימן של מינוס"
"בטח שהיה" הוא אומר בגיחוך
"לא, תסתכל שוב" אני אומרת בחרדה גוברת ומקישה שוב על בירור יתרה
שנינו מביטים על המסך כמו זוג שימפנזות
ושוב.
אין ספק. אין סימן של מינוס. והספרה היא גם לא אפס אלא 2000.
הוצאתי דף תנועות אחרונות וטחבתי אותו לכיס האחורי,
אחזתי בידו חזק וחצינו את הכביש אל המנזר כשאני מתסכלת לכל הכיוונים ומחכה לסוכנים הסמויים שיקפצו עליי פתאום ויקחו אותי לכלא או לכל הפחות לטלפון שיגיד לי
"אה, עשינו טעות גדולה, נתנו לך בטעות כסף ועכשיו את צריכה להחזיר"
אבל לא.
מישהו שילם לי 2000 שקל.
כנראה שזו המשכורת האחרונה מהקיבוץ, אבל אין לי שום מושג קלוש איך זה הגיע לסכום הזה
ולמען האמת, לא ממש בא לי להתקשר לשאול....
אבל בכל זאת, אמרנו לעצמנו, למרות נס חנוכה הקטן שלנו אסור להשתולל, חיייבים להשאר ריאלים.
בנתיים לא ממש עמדנו באמירה הזו.
אבל אנחנו משתדלים לתרץ את זה בכך שבמקרה זה נפל על סוף השבוע ועל מסיבות וכל זה והחל מיום ראשון נהיה ילדים טובים יותר.
(כן, בטח.... עד שתהיה עוד מסיבה וגם עוד לא ראינו את הסרט שחיכיתי חודשים לצאתו לאקרנים ויצא הארי פוטר חדש והיה כל כך נחמד אז כשיצאנו לסושי ומה לגבי אוכל הודי, מזמן לא אכלנו...)
אבל אולי הערב, כשהאנג אובר שנמשך כבר יומיים עוד אוחז לי עמוק בבטן והחומוס של שישי גובה את תשומת ליבי יש סיכוי שלא אתפרע עם האלכוהול.
טוב, די עם השקרים האלו. ודי עם הנושא הזה גם כן.

אז אתמול סוף סוף יצאנו יחד, אחרי מיליון שנה (זוכרים שהוא היה בהולנד?)
ולמרות שהיה לי מוזר שם ולא כל כך מצאתי את עצמי מאוד נהנתי.
אבל למען האמת בכל מקום שיש ונוס ותהום אני נהנית...
אז עשינו קצת שטויות וקצת השתוללנו, קשרתי לגור הדרקונים את העיניים והרבצתי לו קצת,
קצת חטפתי מונוס והתחת שלי סגול (וזה רק מהידיים שלו,בחיי)
קצת רציתי לשבור לוייס את השאננות החדשה שלו ונהניתי מהפרצוף האומלל שהיה לו אחרי הצלפה קלה מונוס, מה שמעורר בי את המחשבה שבאמת יותר מדי זמן לא הפכנו את הכיוון ואם אני כל כך מתלהבת כשהוא נראה ככה אז כנראה שצריך לעשות את זה וכנראה שאני ממש צריכה להתאמן יותר בשוט, בסך הכל, כל מסיבה כזו טובה בשבילי, גם אם היה קצת חלש, העיקר שיש.
אז מה באמת קרה מכל פנטזיות הפאמדום?
היה נחמד אבל לא ממצה ואני לא בטוחה באפקטיביות,
קשרתי לו את העיניים ואת הפה, אמרתי לו שגם שאפתח לו את הפה הוא יכול לענות לשאלות שלי רק בשני אופנים:
"כן,בבקשה"
או
"לא, סליחה"
שזה מוצא חן בעיניי מאוד.
היו לי כמה מטרות שרציתי, דברים שרציתי שהוא ירגיש אבל אני לא יודעת עד כמה הצלחתי ומבחינת הסטירות והספאנקים, עד כמה שנהנתי לתת אותן המשכתי להיות מוטרדת שזה יעבור את הגבול אז לא יכולתי להשתולל ממש, בשלב הזה פשוט נתתי לתהום לפרק אותו קצת שיראה מה זה כלבה קשוחה בלי רחמים, אני עוד לא שם בנתיים....
אני רוצה לחשוב שהייתה השפעה למעשים שלי, זה ימצא חן בעיניי.

מסקנה גורפת:
עוד קצת פאמדום בשבילי, תודה.
עכשיו! מה לא שמעת יא אפס, יא תינוק, אמרתי עוד! עכשיו! ומהר! או שיהיה לך מאוד מאוד לא נעים, ואני מתכוונת לזה. ברור? רד לרגלי! יופי. ילד טוב.
(רק לא לשכוח לזיין אותי אחר כך ולהגיד לי שאני כלבה חרמנית ומוצצת כי אחרת זה מאבד חצי מהכיף. )

אז טוב, בנתיים אלך לנסות להרכיב תלבושת סקול גירל, החלטתי ללכת על פנטזיה קטנה של תלמידה מפנימייה יוקרתית, שרמוטה עשירה וסנובית. נשמע נחמד, נכון?
הערב זו פעם ראשונה שאהיה בנו-לימיט ועוד לבד... אז אני קצת חוששת,
אספר חוויות מחר!
ביי ביי מיי דרלינגס
הונילית
rich bitch hore
שלו......................