מנקה את הפה

העיקר שאני הרגשתי סקסית והייתי מרוצה מהתלבושת שלי.
בדרך לשם, במונית, היה לי גירוד פתע בכף הרגל ובלי לחשוב יותר מדי הנפתי את רגלי החשופה לגירוד, נהג המונית נעץ מבט הלם ושאר הנסיעה נמשכה בדממה רועמת,
ליד פלאפל ג'ינה ביקשתי שהוא יעצור,
"מה? מה זה המקום הזה שאת הולכת? מה זה מועדון?" הוא ליהג בתבונה שופעת
"כן, משהו כזה" השבתי במיסתוריות בעודי מחכה לעודף
"לפחות את לבושה טיפ-טופ!" ציין האשמאי הזקן וניגב את הריר מסנטרו....

הדבר הראשון שהבחנתי בו זה הבגדים של שאר האוכלוסיה בפתח המועדון,
לרגע הייתה לי את התחושה הנוראית הזו שאני הולכת להיות המפגרת היחידה שלבושה כמו סקול גירל ובכלל, שהגעתי למקום הלא נכון, אם בלאקדראגון לא היה שם לאסוף אותי לא הייתי מנחשת שזה הנו-לימיט בחיים.
גם לא עזרה התאורה העזה בכניסה והמוסיקה שנשמעה מבפנים, מוסיקת מועדונים עליזה, לא עליינו-פופולרית, חצי צעד מאגדו בבריכה...
בלאקדראגון הציג לי את הפליי-רום, שכמובן מיד מצא חן בעיניי, מה חבל שדווקא שם לא היתה מוסיקה בכלל, המקום נראה יותר כמו פינת עישון בהוגוורטס, ליד הכיתה של דוקטור סנייפ, מאשר מצע סקסי להלכאה מאושרת, הערת צד, זה באמת היה יכול להיות נחמד אם בפליי-רום הייתה מוסיקה משלו, קצת יותר אפלה בוא נאמר ואז זה היה מוקד הולם להמשך הערב שלי,
מצד שני, כנראה שהגעתי מוקדם מדי כי המשיכו להבטיח לי שיותר מאוחר תתחלף המוסיקה וגם הקהילה תתחיל להגיע. אז חיכיתי.
היה לי כל כך מוזר...
אבל לשמחתי איפשהו באמצע הערב זיהיתי ראש בלונדיני חוצה את החדר ותחת שאין לטעות בו ארוז בחצאית צמודה צמודה,
אז כפי שכבר ציינתי אתמול- מסיבה שיש בה ונוס ותהום זו מסיבה מוצלחת....
ולא, זה לא בשביל ללקק לכם את התחת (אולי אם תבקשו יפה) אני באמת מתכוונת לזה,
יעיד ב"ד שניסה לעודד אותי בכל תחבולה לפני כן.

אז באמת התחילה המוסיקה להשתנות, צלילי הצלפות נשמעו יותר ויותר ואני התחלתי לחטוף, קצת מפה וקצת משם, מה שנקרא:
במקל, בסרגל, מה שבא ליד....
כמובן שגם לא נשארתי חייבת ונתתי קצת בעצמי...
קיימתי את הבטחתי לסקרן בהלם להרביץ לו יותר חזק הפעם וזה היה גם הרבה יותר מהנה לראות אותו רץ וסופר את העמודים שיש במועדון וחוזר אליי לקבל צביטה בפיטמה לפי מספר העמודים
(כולה שלושה,כן?...)
למרות שאכן השתדלתי לפלפל את הערב שלי ולמצוא לי סיפוק והנאה עדיין, איך לומר, זה לא היה הדאנג'ן, משהו באנרגיה כל כך אחר, זה אולי ישמע קצת דובוני-אכפת-לי מדי אבל אין חיבוק באוויר כמו שיש בדאנג'ן ויש תחושה מנותקת ופלסטית לכל הסיפור,
בתור שתיינית בירות פעילה העובדה שלא יכולתי לשתות את השלישית מעידה בזכות עצמה על תחושת המועקה שהייתה לי,
אז החלטתי פשוט ללכת אבל כשניגשתי להפרד מונוס היה לו רעיון אחר
וכך ביצענו, ונוס ואני, הומאז' לשביתת המיטה של ג'ון ויוקו
סרוחים לנו בחדר הסליזי, רגליי על הקיר.
אנשים תמוהים מציצים עליינו ומחכים להתפתחות....
מצחיק שאף אחד לא ממש הסתכל עליי, כולם רק ניסו לדבר איתו ולהבין מה בדיוק הוא עושה לי.
שליטה מנטאלית. הוא הסביר בחיוך
ולי היה חשק להרים פתאום רגל או יד כמו בובה על חוט, במקום זאת בחרתי לשתוק ולחייך,
נדהמת מהמצגת האנתרופולוגית שנפרשה לעיניינו....
זמן קצר אחר כך, מעט אחרי 4 בבוקר, וייס בא לאסוף אותי אחרי שסיים לעבוד,
סיימנו את הערב בעוד סשנון קטן עם ב"ק והרגשתי זנותית למדי באופן מענג
כשונוס הרים את אגני בתנועה החלטתית והניח אותי על המיטה, ב"ד הצליף והכה וגם קצת שפך שעווה ומדי פעם וייס בא לתפוס לי בין הרגליים ולתת איזו מכה מעצמו,
חייבת לציין שזה היה מחרמן ומענג למדי להרגיש הצעצוע של כולם אבל התחת שלי כבר לא עמד בזה... כמאמר השיר:

Christ, you know it ain't easy
You know how hard it can be
The way things are going
They're gonna crucify me

אז זהו,
זה מה שהיה בנו-לימיט.
מסקנות?
מסיבה תהיה טובה אם לי יהיה טוב, אם אני יכולה לסשן או להסתשן אני כבר מבסוטית,
אם אני יכולה להתלבש ככה אני כבר מרגישה בכיוון הנכון
אבל האווירה שם אחרת לגמרי, המוסיקה המוסיקה המוסיקה (המוסיקה)
לא אפל מספיק לטעמי והאכולוסיה מבלבלת מבחינת נטייתה הקינקית או המציצנית גרידא
בקיצור- מוזר
אבל לא בלתי מקובל לחלוטין
בהעדר דבר אחר הייתי חוזרת אבל המקום הראשון בליבי כבר תפוס חתום ונעול לדאנג'ן.
מקווה שזה לא פוגעני מדי
ומקווה להזדמנות נוספת ללבוש את בגדי הסקול-גירל שלי
מה שכן-
הלכנו היום לראות את "המצפן המוזהב" והייתה לי בעיה רצינית לשבת על התחת
כבר אין לי מושג מי אחראי לזה...
כנראה שהם צדקו לאורך כל הדרך שם בקיבוץ
ואני באמת, אחרי הכל,
שרמוטה של כולם...