כי בתכלס, יש אולי שלושה קוראים לבלוג הזה...
טוב אז...
מראים היום את הדירה, מקווה שזה יגמר מהר.
מתחילים לארוז. מאוד מקווה שנעבור בסוף השבוע הקרוב.
עדיין אין כסף, מקווה שמהחודש הבא זה ישתנה.
אני בהפחתת שתייה משמעותית, מקווה שאתרגל מהר...
שתיתי שתי כוסות סיידר (רק שתיים) ביום חמישי אחרי שכל השבוע נמנעתי, אני מאוד גאה בעצמי אבל זה גם קצת קשה וזו עוד סיבה לא לצאת, מה שעשוי להיות דווקא צעד נבון.
אז למה לא באנו?
כי רק ה-2 לחודש היום ואני כבר במינוס, כי שתיתי ביום חמישי ורציתי להתאפק, כי היינו כל כך מותשים משבוע של עבודה בבוקר וחיפוש דירה בערב, כי בפעם שעברה שהיינו הבנו באופן מובהק שאנחנו ממש לא בקטע של מציצנות ולמצוץ לו בשירותים של פאב זה כבר יותר אינטימי מלעשות את זה בלימיט, כי בכל פעם שאני באה לשם אני מרגישה הכי לא שייכת, כי וכי וכי.....
אבל איזה מצחיק זה שדווקא מכל הסיבות האלו ודווקא כשהגעתי לאיזשהי השלמה עם העובדה שאני לא ממש מחפשת את קהילת הבדס"מ ולא ממש מרגישה שייכת לה, שתקופת הזהר של הנושא היה הייתה וחלפה לה, דווקא פתאום כן בא לי.
ובא לי לשתות.
ובא לי להרגיש טוב.
ולא לדאוג לכל שקל.
ולהתלבש יפה.
ולהיות נאהבת.
ולמה אני כותבת את כל זה?
לפני 16 שנים. 2 במרץ 2008 בשעה 15:34
