לפני 16 שנים. 20 במרץ 2008 בשעה 16:39
לרגע אחד, חזק. וזה נעלם.
מי שמספיק תופס משהו,
לפעמים נושר בדרך
לפעמים נשאר גם בלי דרך.
בלי חרטות.
שנים של מטאורים
ובסוף יום
אני עם הספר במיטה
אני שרה במקלחת
אני שותה על הבאר
אני צוחקת
אני בוכה.
עוד מטאור.
מה נשאר?
