מנקה את הפה

מצאתי עבודה.
בלי לחשוב יותר מדי, בלי לברר את כל הפרטים הקטנים, בלי התלבטויות.
פשוט לקחתי בשתיי ידיים, אני מתחילה היום.
שעות העבודה הן 12-20 שזה מאוד מוזר, אף פעם לא התנסיתי בשעות כאלו,
אבל בימי א' יהיה יום רגיל מ-9 עד 16. מרגיש כאילו הרווחתי מכל העולמות...
גם נשארתי עם ילדים, גם אני לא צריכה להתחיל מוקדם...
המשכורת טובה...
ותקופה חדשה נכנסת, מחודש שלם שהיינו יחד בבית בלי לעבוד שנינו מתחילים לעבוד יחד,
השעות אינן מצטלבות בדיוק וברור שהזמן שלנו יחד יושפע.
אני תוהה איך יהיה.
התעוררתי המון פעמים הלילה, אולי זו ההתרגשות.
והתינוקת היא קטנטונת, עוד לא 3 חודשים וגם זה קצת מפחיד, הרבה זמן לא טיפלתי בגיל הזה...
אבל אני מניחה לעתיד שיהיה העתיד, אני מפסיקה לתכנן קדימה.
החיים האלו בזמן האחרון מרגישים כמו שיטפון, איכשהו אני נעה, מנסה לנהל את עצמי בזרם.
אולי גם קצת להתנתק, לצפות מהצד.
אפילו רוויה בחששות אני ממשיכה להתקדם ומעצם התנועה החשש פוחת-
אם לא יסתדר משהו תמיד אפשר לשנות כיוון.

בוקר ראשון לפני העבודה. קמתי שעתיים לפני. שתיתי קפה, עישנתי סיגריה.
נדמה שזו דרך טובה.

חודש טוב.