מנקה את הפה

אז קמתי מהמחשב והתיישבתי על הספה לידו. הספה שלנו גם היא מראה למערכת היחסים, זו ספה מאוד קטנה, רק לשניים, המעודדת הימרחות זה על זה. לא נמרחתי.
דיברתי איתו. מהנושאים הקלים אל הכבדים...
1-אני רוצה לצאת מהדירה הזו באופן קריטי
2-אני לא מרגישה עצמאית כלכלית וזה מאוד מפריע לי משתי סיבות: אני לא יכולה לדמיין שאצליח להחזיק כלכלית לבד(אני לבד משלמת 2000 ש"ח לפני שכ"ד בכל חודש)
ושאין לי כסף משלי עודף להשתמש בו גם כיום ואני נאלצת להוציא מהחשבון של וייס.
3-אני חושבת שמערכת היחסים שלנו הפסיקה לאתגר אותי ברובדים מסויימים שמאוד חסרים לי. אני מלאת הערכה ואהבה וכבוד לאדם שאני חיה איתו אבל אם היום הוא היה שולף טבעת הייתי נחנקת.
אני עוד לא בטוחה שזה האדם שאחיה איתו את חיי מסופקת כאישה וכאמא וכאדם פרטי.
4-החיבור שיש לי כלפיי החדש ממשיך לעניין אותי, אפילו שרמת הריגוש וההתלהבות שככו, עדיין יש רצון מאוד חזק להיות איתו וסקרנות אמיתית כלפי זוגיות איתו.

אלו בערך ראשי הפרקים.

וייס טען, בצדק, שחבל שהתחלתי לחפש מחוץ לקשר במקום לבקש את מה שחסר לי בתוך הקשר,
שאולי אפשר להעלות הילוך בנוגע לרובדים החסרים לי.
הוא גם העלה שאלה אם אני רוצה ללכת להיות עם החדש וזהו, לקחת חודש חופש ממערכת היחסים שלנו ולבחון אם הוא מה שאני רוצה באמת.
הוא גם תהה אם תמיד יהיה לי ספק אם הוא הבן-אדם הנכון בשבילי, אם אולי זה חלק מהאישיות שלי שיש את הספק הזה.
וכמובן שהוא גם נפגע... בצדק.
והיו אפילו צחוקים, שהם צחוקים שלנו, וקודים כאלו שלנו והרבה הרגלים ולמידה ופירות של עבודה שעשינו. כל זה היה.
ואז הלכנו למיטה ושכבנו וזה היה קצת אחרת והייתה שם הרבה אהבה.

קחי החלטה. הוא אמר.
למה כל כך קשה לך לקחת החלטה?

ואני מנסה להבין מה האמת בכל הסיפור הזה.
מה האמת באמת ומה היא ההחלטה.
בין
מה אני רוצה
מה אני צריכה
ומה אני חושבת שאני רוצה וצריכה......