מנקה את הפה

היום הבוקר כבר מראש מתחיל אחרת, אני נעדרת את הארגון היעיל, בלי סיבה ברורה.
לא ללחוץ על המתג של הקומקום מיד כשיוצאים מהמיטה זה עיכוב.
אתמול בערב עשיתי מעשה בכלל לא אופייני לי שמאוד הדאיג אותי, גם כי הוא סטראוטיפי מדי וגם כי הוא ממש לא מה שאני מאחלת לעצמי:
נכנסתי הביתה וניסיתי לקרוא קצת פוסטים כשלפתע עלה גל רגשות אימתני,
"לא אכפת לי!" צעקתי "לא אכפת לי, לא אכפת לי, לא אכפת לי" ורעידות היסטריות של בכי כבר התחילו להשתלט עליי ואז, תפסתי את הסלט שהבאתי ועטתי עליו בעליבות, אוכלת בכוח ומשכנעת את עצמי שלא אכפת לי. דוחפת מזון מיותר במהירות לתוך הפה, שונאת את עצמי ואת האקט הפטתי הזה ומשתדלת מאוד מאוד להדחיק.

כמובן שהאמת היא שמאוד אכפת לי ועכשיו סתם כואבת לי הבטן ואני מרגישה שמנה.

אולי אכפת לי במידה כזו שכבר אין דרך חזרה, אי אפשר לבלוע בכוח יותר.

"לא טוב לי באופן מולקולרי" אמרתי אתמול לוייס
"אנחנו נעבור דירה בינואר" הוא ענה לי "אולי נקח כלב?"
שזה בהחלט רעיון איום כי כלב רק מוכיח כמה רע לי וכי בחיים לא אגרום לכלב להרגיש מה שאני מרגישה.
כלואה בעיר הזו, מייחלת לדשא, לשקט, לציפורים.
אתם ידעתם שבגלל רעשי העיר החזקים כל כך ציפורים עירוניות מאבדות לאט לאט את היכולת לתקשר? באמת, קראתי את זה פעם וזה אחד הדברים הכי עצובים בעיניי.

בחלומות שלי הלילה בכיתי שאני רוצה הביתה. לקיבוץ. כבר כל התוכנית הייתה מגובשת בלב שלי.
איך אני נוסעת לאיזה חודש לקיבוץ ומגיעה לתל אביב רק לשלושת הימים בהם אני לומדת.

אני לא יודעת האם באמת אהיה אדם מאושר יותר מחוץ לעיר,מה משמעותה של הסביבה על הנפש, האם אני פשוט מתעצלת? אני לא אוהבת את מי שאני היום, אני לא רוצה להיות האדם הזה,
המתוסכל כל כך, מתעצבנת מכל שטות, לא אוהבת אנשים.
אני רוצה להיות רגועה ושמחה ומסופקת בחלקי וחמה ונעימה וחייכנית.
אני רוצה להיות אני.

הבית שלנו דוחה אותי.
חוסר הזמן והאנרגיות והריכוז והכוונה מכעיסים אותי.
חוסר היעילות מתסכל אותי.
העדר השקט, השלווה והמיקוד.
וזה עוד לא הכל.

רוצה החוצה. בבקשה.

התקשרתי לקוראת בקלפים שלי. עד היום, בכל צומת משמעותית היא עמדה.
הסיבה היא, מן הסתם, שכל פעם שאני מפחדת לעשות שינוי גדול אני נעזרת בה לאישור אחרון.
אבל זה גם מעיד על כך שהשינוי כבר כאן.
למעשה, היא הייתה שם כשעזבתי את העיר לקיבוץ וכשחזרתי מהקיבוץ לעיר.
מעניין מה עכשיו אני עומדת לעשות ורק מחכה לשמוע את זה ממנה.......

ואיך אעביר את היום הזה לעזאזל???