לפני 15 שנים. 31 במאי 2008 בשעה 9:02
מוצפת ברגשות
של פעם
מוצפת בתמונות
כמו פעם...
רואה את המילים..
מחברת לתמונות..
אולי הפעם
נחזור למלא את האלבום
כמו פעם..
חטאי הלב
הוא אמר יש!ואני עניתי קניתי!!
לפני 15 שנים. 17 במאי 2008 בשעה 9:22
תמונה 1.
אמש יצאתי לי מהמשרד,
ממהרת לחניה. כשלפני הרכב שלי
חונה מכונית
אני מביטה בגבר שאוחז מחבק ילדון
בזהירות ובעדינות אין קץ
מכופף את ראשו בכדי שלא יקבל חלילה חבטה
נושק ברוך אין סופי לראש הפעוט
וממלמל מילות חיבה .
עיניו מלאות באהבה
ואני מעמדת מול הפלא הזה
ומתרגשת כמעט עד דמעות.
תמונה 2.
עומדת בפינת רחוב
מביטה לצד ימין
מבט עיניי קלט .
זוג גברים
מרשימים בשריריהם
אוחזים נער בשני כתפיו
מטלטלים אותו באלימות
שניהם מרכיבים משקפיים כהות.
חובשים כובעים.
גופיות שחורות וג'ינס .
מביטה בתנועות
חוזק רוע כעס.
אחד הגברים צועק בקולו .
היכן הסתרת?
ואני מביטה
צמרמורת חולפת בגיווי.
לפני 15 שנים. 6 במאי 2008 בשעה 14:32
יום
יום אחד מתוך365
יום
יום אחד שכולם נזכרים
יום
יום אחד שחותך את הלבבות ומאחד
יום
יום שאפילו ילדים זוכרים
יום
יום אחד שכולנו משפחה אחת
חיים שלמים ימים ולילות
דמעות וגעגועים
עצב שרק מי שחסר לו
מבין עד כמה
שהיום הזה כל כך מעט
כל כך מיותר
כל כך קר ומנוכר.
איך זה אפשרי הציניות הזאת
יום של כאב והשתפכות
שמסתיים בחגיגות וריקודים
מוזר כל כך מוזר
לפני 16 שנים. 1 במאי 2008 בשעה 16:45
חולפים להם זריחות
נאספות אל השקיעות
שמחות קטנות
עצבות של געגוע
חלל אטום
בתוך עולם מלא.
..............................
בעוד ימים ספורים
שוב אפקוד את "ביתך"
הקר הלבן
והגוש הקודר המוכר
יעמוד בגרוני
ועיניי יתמלאו בדוק של דמעות.
והלב ידלג על כמה פעימות
כשהאוזניים יתמלאו בקול הצפירה החדה
ואז בדיוק אז
תעלה בזכרוני.
החיוך האהוב המוכר
קולות הצחוק שהיו ואינם עוד......................
המבט שאותו לעולם לא אשכח
אחי
דמותך
אחי
מושיטה יד בחלומי
אחי
והריק הזה הריק שנשאר
שממלא את חסרונך
מאיים
בשקט הזה
מאיים בחוסר הזה
מאיים וגדול
...........................
בבקשה לא להגיב לפוסט הזה. תודה.
לפני 16 שנים. 26 באפריל 2008 בשעה 11:23
נמאס לי!
לפני 16 שנים. 24 באפריל 2008 בשעה 8:39
לפני 16 שנים. 19 באפריל 2008 בשעה 8:46
חוצפן קטן שלי .
ככה היא פנתה אליו כאשר העז להרים מבטו אליה .
ועוד לפני שהספיק להוריד את המבט ..הוא קלט את הניצוץ שחלף בעיניה .
ניצוץ שכה חשש מימנו .
ניצוץ שידע כשהוא מופיע בעיניה מוחה עובד על תחבולות להכאיב ולהשפיל אותו עד עפר.
סליחה מלכתי הוא התחנן. אני מתנצל גבירתי הנעלה ...
מלמלו שפתיו .. וחלפו על אזניה הערלות.
היא כבר לא שמעה אותו .. ובקושי רב חשה בנוכחותו.
על גחונך!
הגיע הפקודה .
והוא מבלי להמתין לסופהשל הפקודה היה כולו שכוב על הארץ תחת נעלי עקבה.
להבריק את נעליי!
לשונו יצאה לדרכה כאילו היא עצמאית וליקקה את עקבי נעליה של גבירתו .
היא לא עמדה על מקומה .. בצעדים קטנים הילכה והוא על גחונו זוחל כשלשונו לא מפסיקה ללקק את עקב נעליה.
ועכשיו כשעקבי נעליי נקיים לא ייתכן שאלכלך אותם. שכב לפניי שאהלך על גופך כשטיח!.
גופו רעד לרגע אך הוא פחד יותר להמרות את פקודתה .
הוא נשכב על גבו לפני כפות רגלייה . ושפתיו מלמלו דברי תודה למושא הערצתו.
היא החלה לצעוד על גופו . עקיביה ננעצו בבשרו. הוא חשש לצרוח מכאב .
והיא... אפילו לא שלחה מבט לעברו .
הוא חש כשטיח מושפל חסר ערך.
היא הגיעה לכורסתה התיישבה עליה
שילבה רגליה . הוא התרומם במהירות מזג לה משקה בגביע,
הגיש לה כאשר הוא נעמד על ברכיו .
ראשו מושפל לארץ .
היא לקחה מידו את הגביע וקירבה אל שפתיה.
הוא עמד על ברכיו ללא ניע .
ממתין לפקודותיה.
את הפון שלי!
הוא זחל בחופזה להביא אותו משולחן המטבח .
היא הביטה בעכוזו המתנדנד .
מחייכת עד כמה הכלבלב שלה כנוע .
ואיך לפני זמן לא רב הוא פנה אליה "כשולט".
היא ורק היא הצליחה לאלף אותו.
..........המשך יגיע...........
לפני 16 שנים. 17 באפריל 2008 בשעה 14:35
כל הבית מוצף במים..
העוזרת מנקה ומשפשפת
מאבקת את הספרים בחדר הגדול .
בגדיה מוכתמים , היא כולה נראית מרופטת לחלוטין.
הוא ישוב על כיסא המנהלים שלו.
עושה עצמו בוחן את הכתוב על צג המחשב.
ומחשבותיו נודדות אל מתחת לשמלת העוזרת.
כיצד בוודאי החזיה לוחצת את שדייה המלאים
כמההיה רוצה להושיט אצבעות ולחפון אותם בכפות ידיו.
כמההיהרוצה להתענג על פיטמתה הבהירה והזקורה.
לפזר את שערות ראשה.
לאגד אותם באגרופו
ולמשוך את ראשה חזק .
להצמיד את שפתיו לשפתיה
לרפרף בעדינות את שפתיו בשפתיה
ניגוד לכאב שבמשיכת שערה
לשחרר את שערה ולנשוך את שפתה העליונה .
כף ידו תרד אל עורפה . ושניה תיסגר על צווארה.
שפתיו ישחררו את שפתיה הנשוכות.
ידיו יתהדקו על צווארה . פניה יאדימו
היא כמעט משתנקת מחוסר אוויר.
גופה נצמד אל גופו מתחנן .
גופו ימעך את גופה בחוזקה אל הקיר.
ידיו ישחררו את צווארה.
איברו ידקור את גופה
מחפש כסומא את דרכו לתוכה.
צרחות העונג שיחרישו את אוזניו
יבלמו כשכף ידו תחדור בכוח לתוך חלל פיה.
שפתייה יתהדקו על אצבעותיו .
איברו יחדור כחרב חדה לתוכה.
......................השקט המבורך...............
לפני 16 שנים. 17 באפריל 2008 בשעה 7:30
להתעורר עם החיוך
שלך מול עיניי
להרדם כשקולך מהדהד בראשי.
הבטחות צריך לקיים .
לפני 16 שנים. 16 באפריל 2008 בשעה 16:29
ברדיו בישרו על 3 חיילים הרוגים.
פאק שוב חיים צעירים נגדעים
שוב זעקות האימה קורעות את השקט
מרגיז אותי לשמוע את המשפט האידיוטי
"במותם ציוו לנו את החיים".
ראבק הרי הם ילדים .
ילדים קטנים , שרק אתמול שיחקו בחיילים ומלחמות על שטיח החדר .
והיום הם השחקנים:(
כמה עצוב .כמה עצוב.