דמעות זכוכית

אתמול חגגתי את יום הולדתי ה- 31. האמת היא... שהתחלתי לחגוג ביום א' 16.12.07 (זה התאריך

המדויק) המשכתי באמצע השבוע ואתמול הייתה הסגירה בנו לימיט.

מעניין ... אך עם השנים ההסתכלות/החשיבות של יום הולדת משתנה (האם זה רק אצלי, או שכל

אחד חווה את זה ?) פחות מתרגשת, אולי זו התרגשות אחרת, יותר חושבת, או נותנת/עושה חשבון

עם השנה שחלפה לה שוב כ"כ מהר. יותר מפחדת או אחראית כלפי השנה העומדת לבוא ...

בכל אופן... בזכות האיש המדהים שלידי. השנה חגגתי את יום הולדתי קצת אחרת. מצד אחד רגוע,

בלי כל צורך "לחגוג" ומצד שני עם המון הפתעות נעימות ואהבה ע-נ-ק-י-ת.

אז אתחיל בתודות:

ראשית... לנשמה שלי והגמדים שלו, שהפתיעו עם ברכות מקסימות וששבו את ליבי

לכל החברות של אישי שפרגנו ואיחלו ברכות נוגעות ללב (במיוחד לך, להבה חשופה. תודה)

לחברה המדהימים של נו לימיט. במיוחד לך אורלי המדהימה ולריפר (אתה מפתיע)

ושוב... נשמה שלי, חיי, תודה ע-נ-ק-י-ת לך. על זה שאתה תמיד זוכר, מפתיע, מרגש ומתרגש.

אוהב ללא גבולות, שם לב לקטנות וגדולות כאחד. (...ולא... לא כמובן מאליו }{ ) אני אוהבת אותך.