דמעות זכוכית

השתנתי, התמזגתי, התרגלתי, הוזרמתי לתוכו.

אחלה שינוי . . . וכל מה שהיביא ויביא איתו.

היכן הייתי יומיים לפני ? ? ? :((( (שיכנוע עצמי?, אך לעיתים אי אפשר בלי זה. בסך הכל, אני

מבסוטית).

שינויים . . . אני בעד שינויים. הם מביאים איתם משהו מאוד מרגש, רענן, מעין רוח חדשה. כל שינוי,

והיופי שלו, עם כל הקושי (ויש לעיתים לא מעט) אני מתה על זה.

שינוי, פירושו - התחלה חדשה. איננו יודעים אף פעם לאן יקח אותנו, השינוי . תחשבו על זה,

באמת שמרגש. . . חחחחחחחחחחחחחחחחחח

אך לפעמים, עם כל היכולת שלי להתמודד עם השינויים, יש שינוי "שונה" מדי, כזה... שקשה

להתרגל, להשתנות איתו, להתמודד עם השלחותיו. והכי קשה... היום שאחרי.

אוףףףףףףףףףףףףףף

אתה 0. אמרתי לך זאת פעם? אני חושבת שכן. כשעזבתי אותך.

יכולת ההתמודדות שלך עם החיים, שואפת ל 0. אמרתי לך זאת פעם? כן. כשעזבתי אותך.

אך כשעזבתי אותך, לא חשבתי עד כמה אצטרך להמשיך לחיות איתך עד סוף חיי. . .

אתה לוקח אותה פעם בשבוע. כשהיא רוצה לראות אותך יותר, לפעמים רק עוד שעה, אתה אומר לה

שזה לא היום שלך. חחחחח, איזה 0.

אתה מציף אותה באותה הפעם היחידה בהפתעות ומתנות (לא שיש לי משהו נגד מתנות, במינון

סביר) כאילו אין מחר. אתה חושב שהיא - תחרות? חחחחחחחחחח 0. היא רק בת 4, אך כשתגדל,

תבין שזה רק פיצוי על כך ש"לא מתאים לך עוד יום נוסף איתה". למה ? כי אתה "בונה את עצמך".

יום הולדת ל 50 מוזמנים זה אחלה, גם המסגרת החינוכית. אז תשלם את חלקך.

כשהיא מכה אותך, תעמיד אותה במקום, אל תצחק כמו איזה 0. בסופו של דבר, אתה גם גבר (חח).

"...אבא כל הזמן מספר לי את כיפה אדומה..." נשמה תקנה לה ספר. ואם כבר כיפה אדומה אז די

עם העניין הזה של הרוכסן. לזאב לא היה רוכס, לכן הצייד לא פתח אותו, לכן הסבתא וכיפה לא

יצאו משם.וחוץ מזה . . . לא לימדו אותך שמה שנכנס לבטן לא יוצא משם שלם ?! אתה מזלזל

באינטליגנציה של הבת שלך כי היא לא מבינה למה לה אין רוכסן שהיא יכולה לפתוח ולאכול שוב

את השוקולד שכבר אכלה.

ושוב תודה, על כך שאתמול הרסת את הפתעת היום הולדת שהכנתי לה. קצת כועסת, האמת היא

על עצמי - שכל חיי, תקועה עם 0.

אתה בריא, חכם, יצירתי אך לא מוצא מקום עבודה שיספק אותך.

אתה עוסק במה שחפץ לבך, אך ההכנסה, יותר נכון האי הכנסה הורגת אותך.

אתה עמיד, אך הבריאות גומרת עליך.

אתה יפה, אך הטמטום נשפך ממך.

את מכוערת, אך חכמה בטירוף.

את כוסית, שנונה, יש לך יייייים מעריצים, אך בן זוגך מפרק אותך..

יש לך בית גדול, ילדים מקסימים, כסף, אישה יפה ואין לך כלום.

כל החיים אתה בונה בכוחות עצמך, בעבודה קשה ומאומצת, אך יום אחד הבן זונה לוקח לך את הכל.

יש לך כ"כ הרבה חברים, אז למה אתה בודד?

אתה נאהב, אז למה אינך מרגיש את זה?

יש לך המון אהבה לתת, אך הוא לא שם.

אתה אוהב ונאהב, אך לא נותנים לך ליהנות מזה.

חחחחחחחחחחחח הפוך על הפוך . . .

אתמול חגגתי את יום הולדתי ה- 31. האמת היא... שהתחלתי לחגוג ביום א' 16.12.07 (זה התאריך

המדויק) המשכתי באמצע השבוע ואתמול הייתה הסגירה בנו לימיט.

מעניין ... אך עם השנים ההסתכלות/החשיבות של יום הולדת משתנה (האם זה רק אצלי, או שכל

אחד חווה את זה ?) פחות מתרגשת, אולי זו התרגשות אחרת, יותר חושבת, או נותנת/עושה חשבון

עם השנה שחלפה לה שוב כ"כ מהר. יותר מפחדת או אחראית כלפי השנה העומדת לבוא ...

בכל אופן... בזכות האיש המדהים שלידי. השנה חגגתי את יום הולדתי קצת אחרת. מצד אחד רגוע,

בלי כל צורך "לחגוג" ומצד שני עם המון הפתעות נעימות ואהבה ע-נ-ק-י-ת.

אז אתחיל בתודות:

ראשית... לנשמה שלי והגמדים שלו, שהפתיעו עם ברכות מקסימות וששבו את ליבי

לכל החברות של אישי שפרגנו ואיחלו ברכות נוגעות ללב (במיוחד לך, להבה חשופה. תודה)

לחברה המדהימים של נו לימיט. במיוחד לך אורלי המדהימה ולריפר (אתה מפתיע)

ושוב... נשמה שלי, חיי, תודה ע-נ-ק-י-ת לך. על זה שאתה תמיד זוכר, מפתיע, מרגש ומתרגש.

אוהב ללא גבולות, שם לב לקטנות וגדולות כאחד. (...ולא... לא כמובן מאליו }{ ) אני אוהבת אותך.

יש ימים, שהכלים נופלים מהידיים, הרגליים הולכות לבד והידיים עושות מה שבא להן. יש ימים, שהנשמה רוצה לזעוק לשמיים, המוח במצב התפוצצות והדמעות פשוט חונקות ויוצרות פקק שכזה. יש ימים . . . לכל אחד יש את הימים שלו, את הסיבות שלו.

היום הוא היום שלי. הכל נשבר לרסיסים, נראה, כאילו השמים, שפעם היו הגבול, ירדו כ"כ נמוך שהגבול נוגע לי בקצה האף, כ"כ קרוב, כ"כ מאיים לרמוס אותי - את עצמי. כמו בתוך עמוקים, משתדלת להחזיק את עצמי מעל, אך לא יכולה.
מרגישה באפיסת כוחות. הכל גדול עלי. על אחת, שלא ראתה שום דבר ממטר, שום קושי וכל התמודדות נתנה יותר כוח ורצון להיות, לצמוח.

מה קרה כבינימט?! איפה כל האמביציה, הלראות את המחר, ליזום שינויים ולשמוח להם?! איפה היכולת לא לראות "ממטר", כאשר הכל עובר ליד ולא נוגע בי כלל?!
היום, הכל עובר דרכי, חוצה את נשמתי כמו להב סכין חדה ומשאיר חור ענק בתוכי, דרכו ניתן לראות את העולם ואותי - לא. פתאום, כאילו לא קיימת.

פאאאאאאאאאאאק!!! יכולתי רק לחשוב ולהביא כל מה שרציתי (במחשבה) לידי ביטוי. תמיד בעשייה קשה ועבודה מאומצת, אף פעם לא כי הגיע לי סתם כך, אף פעם לא בחינם, אך בסופו של דבר - לקחת.
לאחרונה, לא עבודה ולא מאמץ אינם עוזרים. האם זו תקופה שכזו? האם זה קורה לכולם? לא יודעת . . . יודעת, שהיום הזה גמר אותי לגמרי.
מחר עוד יום . . . ? ( -:

רגליה פסוקות, מכופפות. מבעד לבטנה השטוחה והלבנבנה עולה קרחת נוצצת להפליא. שפתיו רכות, לשונו מחוספסת כשל חתול, הזיפים כנמלים מטפסות על קורת עץ חלקה, עוקצות ומדגדגות.
"אחוז ביריכי ..., אחוז חזק..." היא לחשה. ידיו החזקות, אבל תמיד רכות ומלטפות, לשו את היריכיים ואת פלחי ישבנה, כאילו היו בצק. " הסתכל לי בעיניים ...", הוא הרים את עיניו, תמיד קצת עצובות ובתוכן נגלית למחיצה, ה"שכבת מגן" של ליבו. מבטו ננעץ בתוך ליבה, תוך יצירת מערבולת חושים. התשוקה לכאב מלטף ועמוק הציפו אותה. ידיה אוחזות את ראשו המגולח, שפתיה רועדות מתשוקה, עיניה מתחננות... קח אותי חזק, כמו שרק אתה יודע. תתן לי להרגיש כל שריר גופך, כל פעימת ליבך. "אני רוצה אותך, רוצה את נשמתך ".

אתה מכיר את זה אבא?
כשהשמים נופלים
כשמכובד משקל
לא יוצאות המילים?
ידיים כבולות, הרגליים בטון
הדמעות שוב חונקות,
כדור אש בגרון.

אתה מכיר את זה אבא?
ענן אפור מעוור,
מעל לחומת הבטון יש גדר.
מגשש באפלה,
ממשש ת'אויר,
מנסה שוב לשבור בפטיש איזה קיר.

אתה מכיר את זה אבא?
אש חמה בגופך,
שעוטפת, הורסת ופוגעת בך.
לכבות ולברוח ?
לקבל ת'כוויות ?
אבל אין לך כוח
ודמעות שוב חונקות.

אתה מכיר את זה אבא,
כשהשמים נופלים . . .
או שבעצם . . . לך אין שמים, הם נפלו כבר מזמן ! ! !

לא פעם, אנו תוהים ושואלים את עצמינו - מה היא אהבה . . . מה זה הרגש הזה, שמדגדג, כריפרוף של פרפרים בחזה. מה היא תחושת השלווה והאי נוחות בו זמנית, שאנו מרגישים כשחושבים על אדם אותו אנו אוהבים. מהיכן באה כל התשוקה והרצון לגעת, להימצא, להרגיש, להריח . . . מה עם כל הביטחון והחוסר ביטחון ? והשמחה, תחושת ריחוף, צבעים יפים, כאילו כל העולם יודע שהינך מאוהב ומפרגן לך. הנתינה, ללא צורך או רצון לקבל תמורה? לא . . . זו התאהבות, הנמשכת זמן מה, כל אחד והפרק זמן שלו .
אז מי היא - אהבה ? מסתורית, מרחפת, בעלת שיער אדום ? או . . . אולי היא כ"כ יציבה על הקרקע, שנדמה, כאילו רגליה כבדות ועייפות מלכת. שיערה שחור, מבטה מרוכז, עיניה קרות וניצוץ של טירוף מפלס את דרכו החוצה . . .
אז מה היא - אהבה ? אישה אחת אמרה לי: ... כשאחד מוביל את השני אל עצמו והחוצה, לאט ובעדינות ...
יש לי אהבה גדולה, למרות שלפעמים מרגישה כהתאהבות, הנמשכת מזה כבר שנה. סוחפת. מרגשת, מטריפה ומחדשת כל פעם מחדש.
אז מה היא - אהבה ? למי באמת אכפת מהגדרות ומשפטי כותרת, כשיש כ"כ הרבה בפנים. כשיש רצון לתת מבלי לרצות לקבל. כשיש רצון רק לחבק ולחייך .


נשמה שלי, אני אוהבת אותך . . .