דמעות זכוכית

רגליה פסוקות, מכופפות. מבעד לבטנה השטוחה והלבנבנה עולה קרחת נוצצת להפליא. שפתיו רכות, לשונו מחוספסת כשל חתול, הזיפים כנמלים מטפסות על קורת עץ חלקה, עוקצות ומדגדגות.
"אחוז ביריכי ..., אחוז חזק..." היא לחשה. ידיו החזקות, אבל תמיד רכות ומלטפות, לשו את היריכיים ואת פלחי ישבנה, כאילו היו בצק. " הסתכל לי בעיניים ...", הוא הרים את עיניו, תמיד קצת עצובות ובתוכן נגלית למחיצה, ה"שכבת מגן" של ליבו. מבטו ננעץ בתוך ליבה, תוך יצירת מערבולת חושים. התשוקה לכאב מלטף ועמוק הציפו אותה. ידיה אוחזות את ראשו המגולח, שפתיה רועדות מתשוקה, עיניה מתחננות... קח אותי חזק, כמו שרק אתה יודע. תתן לי להרגיש כל שריר גופך, כל פעימת ליבך. "אני רוצה אותך, רוצה את נשמתך ".