קראתי לא מעט על כניעה, על נשים שכותבות, על גברים שלא מבינים איך לאישה/נשלטת יש צרכים, שוחחתי עם גברים שחושבים שכל עולמי צריך להסתובב מסביב לצרכים שלהם, במיוחד צרכים מיניים, קיבלתי הרבה הסברים על מה זו כניעה, ללכת על ארבע, ללכת עם קולר...וכל הדוגמאות שעולים לכם לראש...גם על עונש דובר הרבה... לא יכולתי להתחבר לאף שיחה שהתנהלה ככה, זה אומר שאני לא נשלטת?
מה היא כניעה עבורי? לפני הכל הכניעה לעצמי, היכולת לוותר לעצמי, נכון שצריך מולי מי
שיוביל, אבל...עד איפה הוא מוביל? לא מדובר על גבולות או קווים אדמים, האם הוא
באמת יכול להוביל למקום שאני לא רוצה באמת להגיע אליו? היום מאמינה שלא,
לכל מקום שהוא יכול להוביל אותי הגענו כי רציתי, אולי היכולת של השולט היא להבין מה הנשלטת רוצה ולא יכולה,
לפעמים נראה לי שגברים/שולטים חושבים שרמת הכניעה היא היכולת לעבור סשנים "משפילים", או ללכת רחוק, כל אחד והרחוק שלו....
להיות עם רגליים מפוסקות מולו, כשעיניי פקוחות, הדבר כאילו הכי פשוט, זה להיות הכי חשופה, הכי מתמסרת, הכי מחוברת, הכי כנועה, הרבה יותר מכל פעולה אחרת.
צריך הרבה אומץ, כוחות נפשיים מצד השולט לדרוש עיניים פקוחות, זו התמודדות ברמה אחרת,
ומה נדרש מהנשלטת? צורך להיכנע לצרכים הכי בסיסים שלה? צורך להתחברות? גם אומץ? או כל השאלות נכונות?
לפני 17 שנים. 30 בספטמבר 2007 בשעה 6:38
