לפני 17 שנים. 2 באוקטובר 2007 בשעה 5:26
כמה מגרה, חוסר הידיעה, חוסר האונים,השחור, לשכב ככה בלי לראות , הציפייה,
כל החושים מתחדדים, שומעת דברים שפעם לא שמעתי,
הצורך להיות שם עבורו, ללא תנאים, כן, זה הצורך שלי, נכון שלשם הוא מוביל,
אבל... היה יכול להוביל בלי הצורך שלי?
היום אני זקוקה לכיסוי עיניים, פעם לא היה צורך, תמיד הייתי עם עיניים עצומות, לא
היה לי את האומץ להסתכל בעיניים שלו, להיכנע לו דרך המבט.
ולו, לא היה את האומץ להסתכל בעיניים שלי...
לכן לא ביקש...