שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבר, הווה והשינוים שבדרך...

החשיפה לעולם הזה נתן לי הרבה, בין היתר להיות פחות שיפוטית כלפי עצמי,
מה שמאפשר לי להיות פחות שיפוטית כלפי אחרים.
לפני 17 שנים. 24 באוקטובר 2007 בשעה 11:07

כל כך פחדתי מהריק...
ובוקר אחד מגלה שהמעגל נסגר, שהלב מזמן הפסיק להרגיש,
והראש, רק הראש סירב לקבל זאת.
איך רגש כל כך עמוק, חיבור כזה נעלם?
איך מרגישה כאילו אף פעם לא אהבתי?
ואין ריק...
זה מה שהכי מדהים....

Whip​(שולט) - הוא לא נעלם ביום אחד, כי אז היית שמה לב.
הוא נשחק, אט אט,
ובוקר אחד את מגלה
שהוא כבר מזמן לא שם.

והריק? בגלל השחיקה האיטית,
הוא התמלא במשהו אחר.
משהו שאולי הוא הוא התחליף למה שהיה...

מאחל לך הרבה בהצלחה בניסיונות הבאים,
כאלה שהזמן והשגרה לא תשחוק לאבק.

W
לפני 17 שנים
אישה קצת אחרת​(נשלטת) - כמה אתה צודק, הריק התמלא במשהו אחר,
זו הסיבה שהיום אני יכולה לכתוב...
תודה
אישה...
לפני 17 שנים
עקשנית​(נשלטת) - על זה נאמר : "ברוך רופא חולים" :)

סתם, אני מגזימה כמובן, אבל תודה לאל אפשר להחלים מהרבה דברים, כולל התמכרויות מסוימות :)

כל הכבוד על המאמץ והרצון להתגבר, זה מה שעוזר. לפי האמונה האישית שלי כשאדם רוצה לעשות משו שטוב לו ובאמת רוצה להתקדם אלוהים נותן עוד דחיפה ממנו :)

על אף שזה עצוב באיזה מקום, אני שמחה בשבילך :)
לפני 17 שנים
nephele​(אחרת) - איך רגש כל כך עמוק, חיבור כזה נעלם?
איך מרגישה כאילו אף פעם לא אהבתי?

זה באמת מפחיד.
אפילו קצת בלתי נתפס
כשמישהו שחלקת איתו אינטימיות רבה מתנדף מהחיים שלך.
אבל כנראה שככה זה צריך להיות.

שמחה עבורך שהריק התמלא במשהו אחר.

נפילי.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י