יומן מסע

Be careful what you wish for.

חצי יממה אנחנו עוסקים, ירום ואני, בלשחק חתול ועכבר בשיחות שלא נענו או נהנו (האחרונה הייתה
לפני המשחק אתמול בה הימרתי שישראל תפסיד. (כדורגל זה היה, כן?), המסקנה שלו הייתה שאני מנסה לעצבן, תיזהרי, חיוך זדוני). הוא תופס אותי מרחק מס' רחובות ממנו, שניה לפני שהתחלתי מיני מסע קניות רק כי לא היה לי כוח לנסיעה הבייתה. ברור שרוצה טרמפ. רצה לתפוס את קו חמש, עוצרת בהילל להביא לו אייס ונוחתת לו על הלחי שלו בנשיקה כיאה לשליח שמיים שבא לעזרתי (לא הולמת אותי התחנפות, אני יודעת, באט יו קאנט בליים איי גירל פור טריינג..) כמה דקות אחר כך אני כבר יושבת פרושת רגליים על הדש בורד, נעים לי עם המזגן, מבינה מה אני עשיתי. אוטו אחד, חלל סגור, דרך לא קצרה בכלל בשעות של עומס ופקקים. מתחיל להיות לי לא נוח והוא נהנה מכל רגע, זורק לי איזו הערה וכשאני ממלמלת לאן אני שולחת אותו אני מקבלת תגובה יבשה של יו וויש. איי רילי וויש. הוא ממשיך להנות ואני ממשיכה להסמיק ולא ממש יכולה להתחמק כשהוא שואל אם כבר התחלתי לרייר ולא נותן למבט המתחמק שלי לתת לי להנות מהספק. הוא יודע שמביך אותי לדבר עוד יותר מלהקליד, ודואג שאני אאיית את התשובות לשאלות שלו.
אנחנו מדברים בדרך על היום ועל ענייני היום - על זה שאני אוהבת כאב לא בהכרח אומר שאני נשלטת (נושא לפוסט!!), בטח לא אחת "אמיתית" (נושא לפוסט!!) על זה שאפירוטכניקה בסשנים לא בהכרח מלמדת על יכולת בשליטה (נושא לפוסט!!) על שתי הקבוצות שאפשר לחלק את שולחי ההודעות אלי. אחת מכילה את אלה שלא מבינים איך נפלתי לידיו של המטורף הזה שבטח אסף שברי בחורה שפעם הייתה אני ולא מבינים שבעצם זו אני שאספתי אותו, והשניה שלא מבינים איך אני מעזה לחשוב שבחרתי אותו ואיך אני מעזה לדבר אליו כמו שאני מדברת , ובואי מותק תלמדי מה זה שליטה אמיתית.(נושא לפוסט!!), ובין היתר על שליטה וסממני שליטה ומה הוא חושב על זה. לצורך העניין הוא לא קבע שאני אפנה אליו בגוף שלישי כדי להנמיך אותי אלא כי זה מצחיק אותו. (פה המקום שהוא היה צריך לוודא שכל הדלתות נעולות במנגנון בטיחות נגד ילדים כי כמעט קפצתי מהאוטו מרוב עלבון תוך שהוא מציין שזה נושא לפוסט. !!!). כשהגענו אלי הוא קבע בחוסר סבלנות "צאי לי מהאוטו." אני מתרפקת עליו ודורשת קצת חום ואהבה (מה יש?) אז הוא חצי שיתף פעולה ופתח את רוכסן המכנסיים, מוציא את הזין הזה שלו שלא ראיתי כל כך הרבה זמן. שאל אם התגעגעתי ובלי לחשוב אמרתי שכן, אבל אני לא מסוגלת לעשות כלום, ניסיתי לומר לו שאני לא יכולה לעשות את זה עכשיו. הוא אמר שאם אני לא אזהר הוא יגרום לי לעשות פול אקט במקום, ואני מסתכלת על הרחוב הלא צדדי בכלל ומלא במכוניות והולכי רגל מסתכלת עליו במבט שאומר שאין סיכוי שזה יקרה. הוא תפס אותי בשיער והוריד לי את הראש עד שהקצה של הזין שלו גירד לי את הגרון. התגעגעתי לטעם של הזין שלו ושכחתי איפה אני נמצאת וללקק אותו בהנאה עד ששמעתי הוראה לקום ושאלה עד כמה התגעגעתי וכמה אני רוצה להמשיך. אני לא מוצאת שום דבר אדום שיוכל להשתוות ללחיים שלי כשניסיתי לכוון אותו למקום מבודד מבולבלת ונבוכה, והוא מחייך, משועשע.
אנחנו עדיין יושבים באוטו והוא מוציא את הזין שוב ושואל אותי אם אני רוצה למצוץ אבל לא נותן לי לרדת ישר. "אם את רוצה למצוץ לי, ואני יודע שאת רוצה למצוץ לי תצטרכי לבקש". אין שום סיכוי בעולם אני ספק אומרת ספק מתחננת במבט שלא יעשה לי את זה. "עשר" , הוא אומר. "באפס אני מכניס אותו בחזרה ונוסעים מכאן". אני לא מסוגלת להוציא חצי מילה מהפה. ב "שלוש" אני יורה שאני מבקשת שירשה לי למצוץ לו. הוא מזכיר לי שלא ככה מבקשים ואני שוב לא מצליחה לדבר. ב"אחת" אני שוב חור משומש שמבקש רשות למצוץ. הוא זורק לעברי איזה "רשאית" כאילו הוא עושה לי טובה, ואני כבר לא מרגישה. סופגת עלבון על הקנטה. זה לא רק שאני לא מוצצת, אני לא עושה את זה בהנאה, בטח שלא מתחננת לזה, אבל כמו שהוא אמר מוקדם יותר אנחנו לא כוחות ואני יודעת את זה. הוא לא צריך לחזור על הוראה יותר מפעם שניה כדי שאתקפל. אני שונאת את זה, אבל לזין הספציפי שלו, ימח שמו, התגעגעתי והתחלתי יונקת אותו ומכניסה עמוק לתוך הגרון, מבטיחה לא להקיא הפעם, הוא עם מכנסיים לבנים, זוכרת לנשום מהאף (גאוני! לנשום מהאיבר שיועד לנשימה. את אוצר מותק שלי.), "אני רואה שהתאמנת, חור, יפה" ו "איך זה להרגיש את הזין שלי עומד לך בפה?" ואני לא יודעת מה הוא רוצה לשמוע אבל אני רוצה לומר "כבוד" , אבל זה קצת קשה ולא נראה לי שיש לי אופציה להפסיק, ואחר כך הוא אומר שמי היה מאמין שאני אצליח למצוץ ככה שעות, ואני מצטמצמת קצת ובעיקר מודה על שאני בג'ינס אחרת היה צריך לנסוע ממני ישר לשטיפה עם כתמים בריפוד, ואני זוכרת גם איזה "הו מותק. מי לימד אותך ככה למצוץ?" ואני צוחקת והוא אומר שלא יפה לצחוק בפה מלא בזין. הוא לימד אותי למצוץ כמו שלימד אותי להתחנן לזין, כמו שאחר כך גרם לי לבקש מהזין שלו לחדור אלי. כשאני לא מסוגלת הוא אומר שהפעם הוא לא מתכוון לספור ויכניס אותו בחזרה, אז החור המשומש מבקשת מהזין לחדור, בפעם אחת. הוא מוציא קונדום ושואל אותי מה הולך לקרות. אני מתחכמת וזה לא מצליח, אז אני מתארת בקול שעוד רגע הוא הולך לחדור אלי. לקרוע אותי בבת אחת אם אפשר. זה יכאב לי."תחת אלי" הוא אומר ואני מצייתת, מפחדת עד אימה ממה שהולך לקרות. הוא מתחיל ואני מתקדמת, בורחת ממנו. זה הורג אותי איך בלי אזיקים ובלי חבלים אני לא זזה מילימטר כשהוא פוקד עלי לא לזוז, למרות שכואב. אחר כך הוא אמר שייבבתי שכאב לי. אני יודעת מראש שאני לא הולכת לגמור הערב, אבל מנסה למשוך את הזיון כמה שיותר. הוא יוצא ואני מתחננת שישאר, מחזיקה אותו קרוב אלי, בכוח, עד שהוא פוקד עלי לעזוב. הוא יוצא ואני מתחננת לעוד, בשלב הזה הוא היה מצליח לגרום לי להתחנן שירשה לי לללקק את סוליות הנעליים שלו. הוא מחליט לתת לי עוד עשר כניסות ושאני אספור אחורה. "שלוש" מגיע מוקדם מידי, ו"שתיים" מגיע בלי התראה, ואני מנסה את מזלי ב"אחת ושלושת רבעי, אחת וחצי", ומצליחה לסחוט עוד שלוש כניסות. הבעיה עם ירום הודו שאי אפשר להסית אותו מהחלטה שקיבל, ולכן ניסיתי רק פעמיים לשכנע אותו שלא כדאי להתלבש עכשיו כי יכול שיחליט לזיין אותי עוד קצת אחר כך, הרבע זיון הזה רק העצים את הרטיבות, ואני יודעת שאין טעם לנסות ולשכנע כי זה רק יעצבן אותו ונשלחת הבייתה לפרוק את מה שהצטבר לעוד אורגזמה חלשה וחלקית.

חמישה ימים עברו, שישה עשר לפנינו.