לפני 19 שנים. 11 במרץ 2005 בשעה 9:06
לשניה אחת לא הבנתי מה אני רואה, על גופה הערום היתה כתובה כתובת ממש קטנה, התאמצתי לקרוא אך לא הצלחתי, "נו מה כתוב שם?" שאלה ענת בטון מלכותי, "אני לא כל כך מצליח לקרוא", שוב התאמצתי לקרוא את הכתובת שהיתה כתובה 10 סנטימטרים מתחת לטבורה, "אז תתכופף ותתאמץ לקרוא", התכופפתי מעט ואז הרגשתי את ידה של ענת מורידה אותי בכוח על ברכיי, עיני ננעצו בכתובת, מה שנשאר לך זה לרדת כלב שלי, לרגע הייתי המום והרמתי את מבטי לענת, עיני נפגשו בעיניה הירוקות שנראו שונות מכל מבט שהכרתי, אין טיזריות רק החלטיות, "על מה אתה מסתכל כלב שלי?", סטירה חיממה את לחיי הימנית, הופתעתי, "תתחיל ללקק", ציוותה ענת ופיסקה את רגליה, מוחי החל לעבוד בצורה מבולבלת, הרי כל חיי הרגשתי שאני בשליטה לפתע מגיעה מישהי שמערערת לי זאת, מעיזה להתסתכל לעיני וכעת מעיזה לתת לי פקודות, לעזעזל למה אני אוהב את זה? "אמרתי לך להתחיל !!! קדימה כלב ועל העיכוב הזה אתה תקבל עונש", מבולבל מאוד אך מוצף בהורמונים התחלתי לרצות אותה, לשוני ליקקה את טבורה יורדת לעצמות האגן הבולטות ומשם לפנים הירכיים, מתחיל להריח ריחה העמוק ביותר, הכמוס ביותר, המשגע ביותר, מקדשה היה מגולח, נעים למגע וטעמה, אלוהים טעמה משגע ואני עדיין מבולבל אך ממשיך את העבודה נאבק בין הרצון לשלוט ובין הרצון לרצות את אהובתי... משיכה חזקה בשיער העירה אותי שוב למציאות, "בוא אני רוצה להתרכז כשאתה יורד לי, כלב שלי" , נמשך בשיערי והולך על ארבע נשרך אחרי ענת אני מובל לכיוון הסלון, לאיזור המוכר שם בעלתי את ענת בכוח, שם התחבקנו שעות, ענת התיישבה לה ומעילה עדיין עליה, מפסקת את רגליה ומצמידה את ראשי למקדשה, "תמשיך!" ציוותה ואני עובד עם לשוני שפתי ושיני רוצה לרצות אותה להגיע לשיא, קולות אנחותיה החלו להישמע ברחבי הבית ואני מוקסם מרוצה כל כך שאני מענג את אהובתי, ממשיך לחדור עם לשוני לתוכה עמוק ככל שניתן, מתענג מטעמה, מוצץ את דגדגנה בהנאה ומרפה חוזר על הפעולה הזאת כי אני מרגיש שזאת הנקודה שתביא אותה לשיא, אכן השיא לא איחר לבוא כששמעתי את ענת מתנשפת בכבדות ונאנחת עמוקות, "אני גומרתתתתתתתתתתתתתתת" צעקה ענת והדפה את ראשי ממקדשה. נהדפתי אחורה והתבוננתי באהובתי שנמצאת בתוך טראנס מדהים, לא מחוברת למציאות אך עיניה נעוצות בי במבט אוהב, אני שוב ניגש אליה שם את ראשי על רגליה מחבק אותם ומנשק,היא מלטפת את ראשי "מטורפת עליך אהוב שלי".
"רוצה משהו לשתות? אני מביא לי מים ומה לך?" קמתי על רגלי והתבוננתי בה עדיין מוקסם, "מישהו הרשה לך לקום בכלל?" הופתעתי מתגובתה "מישהו הרשה לך לקום?!?!" שאלה שוב בטון סמכותי יותר, "מה זאת אומרת? אני צמא מאוד ושאלתי אם את רוצה לשתות גם, מה נראה לך שאני צריך לקבל אישור ממך?" ענת התרוממה עם חיוך רך על פניה אך עיניה היו ממוקדות מאוד, הרגשתי חשוף אף על פי שהייתי לבוש למחצה, נשארתי לעמוד, ענת התקרבה אט אט בהליכה שקטה אך סמכותית, נעמדה מולי הרימה את מבטה אלי ושאלה שוב "מישהו הרשה לך לקום בכלל?" נשמתי נעצרה, ידה של ענת סגרה על אוצרי היקר לי מכל, כאב חד החל לעלות, "שאני אשאל אותך שוב או שאני אקבל תשובה?" שאלה ענת תוך כדי לחיצה ארוכה וממושכת יותר שהעלתה כאב חזק יותר, "לא, את לא אישרת לי לקום", ענת המשיכה לחייך אליי את החיוך הרך שלה אך במבטה היה ניתן לראות שהיא השיגה את השלל, "יפה עכשיו רק תנסח את זה שזה ימצא חן בעיני, ותעשה זאת כשאתה על הברכיים" אמרה ענת תוך כדי שהיא מושכת את אוצרי ומורידה אותי לכיוון הרצפה על ברכיי, "בעודי על ברכיי מניחה עלי את רגלה ונועצת את מגפה בגבי "נו אני מחכה" אמרה ענת....
