לפני 15 שנים. 20 באפריל 2009 בשעה 16:44
אני לא מתכוונת לשטן ההוא, מהשאול.
אני מתכוונת לזה שלכל אחד יש את השטן האישי שלו.
זה שגורם לך למכור את נשמתך, חבריך, אנשים שסמכו ובטחו בך.
זה שמרגיש לך כ"כ אסור ואתה יודע שהדרך חזרה לא ממש קיימת ובכל זאת אתה בוחר ללכת בה.
לא יודעת אם מרגישה אכזבה או סוג של פגועה, יודעת שדואגת לו.
אתה יודע שמאבד עצמך, יודע שמאבד עצמך לכלום למעט מה שיצרת לך בדמיונך ובכל זאת בוחר בדרך.
לא ברור למה קיימת בי הדאגה לזה שמכר את נשמתו ככה.
לא ברור לי בכלל איך לא חשב על אף אחד.
מאחלת לו הצלחה.
כולי תקווה שתמצא את הדרך חזרה.
