אני והקישקושים שלי

תמיד אומרים שלא מעריכים משהו באמת, עד שהוא איננו.
תמיד אנחנו מקבלים את המשפט הזה כקלישאה או בקלות ראש.
דברים מתקבלים כמובנים מאליהם, כי הרי לא חשבת שמשהו כמו אוזן קשבת או חופש (בהנחה שאתה לא פושע) ילקחו ממך.
כמה פעמים אמרו לכם, תעריכו את זה וזה כי יום אחד לא יהיה ואתם תתחרטו ולקחתם את זה בקלות ראש?
אז נכון, לא תמיד הנבואה הגשימה עצמה. אבל מה עם הפעמים שכן?
כמה פעמים אמרתם לעצמכם למה לא הקשבתי?

כתבתי לא מזמן פוסט, על מחוות קטנות שנדחקו הצידה ואינן זוכות למקום הראוי להן.

הלילה, אני מרגישה קצת כמו אותה מחווה קטנה שנדחקה הצידה.
יעבור לי, באמת שיעבור ולא כי אני מדחיקה 😄
אלא כי אני שלמה עם עצמי, ויודעת שנתתי לא את מאת האחוזים אלא מעל ומעבר לצפוי ובכלל.

המצפון שלי לא יתן לי ללכת לו לאיבוד, והאמת גם לא רוצה.
חבר טוב זה חבר בטוב וברע, אז מה שמאז שאנחנו מכירים אני יכולה לספור את הטוב על כף ידי הבודדת.
הבטחתי לו שאהיה חברה, ולכן אהיה.

אז מה שעד עכשיו הרוב רע... נכון שאז מה?
אתה יכול לסמוך שאהיה שם בשבילך ( לא תמיד מגיע לך אבל נו מה לעשות יש לך פיסת לב קטנה שלי בבעלותך).

אני מאחלת לך שלא תצטרך לגלות את הדברים כי תאבד אותם.
אני מאחלת לך למצוא את עצמך, בעצמך.
אני מאחלת להתמודד, לקבל, ולבנות את עצמך מחדש.
אני מאחלת שקט ושלווה (אמיתי, כזה שיבוא ממך).

יותר מהכל, אני מאחלת לך שבאמת תאהב את עצמך.




נ.ב
כמובן שישר תחשבו זה בטח מיצי, אז לא, זה לא הוא.
אלא חבר טוב שקצת הלך לאיבוד, ואני מלאת אמונה שהוא ימצא את הדרך חזרה.