|
|
|
- האם זה קיים בארץ באופן שכמוהו רואים בעיקר בקולנוע/טלוויזה אמריקאיים?
- האם זה יעיל? כלומר, לשבת עם א.נשים זרים לחלוטין ולבטא את הדברים הכי אישיים שאפשר לבט.
- האם אתן.ם מאמינות.ים בפורמט טיפולי שכזה?
- ושאלת השאלות, האם זה עדיף או לא עדיף, מטיפול מסורתי פסיכולוגי לדעתכן.ם?
פרטים בקרוב..
נראה לי שקולאגז' של שמות שיריו של זוהר ארגוב, ומשפטים מתוכם, יוכלו לסכם הכי טוב את מצבי זמן קצר לפני יום הולדת עגול וממש לא שמח...
אז מה יש לנו כאן בעצם?
בדידות,
אכזבה,
בלבול נפשי ומיני עמוק,
חוסר מיקוד במובן של "מה תעשה כשתהיה גדול",
תסביך אם נוראי שבמקום להיעלם, ממשיך להיות נוכח ביתר שאת,
תיבת פנדורה של סודות ופלשבקים מילדות הרוסה ובית לא מתפקד בלשון המעטה.
נראה לי שזה הפוסט הכי אישי שאני מנסה להעלות מבלי הצורך לתת לו "זמן אוויר" לפני שאמחוק אותו.
חשוב לי להגיד שזו גם לא קריאה לרחמים ולצקצוקי "אוי איזה מסכן".
ואם יש מישהי/ו שמוצאים את עצמן/ם כאן בין המילים, תדעו שאתן/ם לא לבד עד כמה שזה מנחם.
סתם תוהה עד כמה יש לי "זכות" לבכות כאן על חיי היומיום, כשבארץ ובעולם אנשים נלחמים וחלקם מתים במלחמות או באסונות.
המצב כאן כל כך מורכב ואפילו מתחיל לייאש מבחינת החיים כאן, פרנסה, קיטוב, וסתם עצבים.
כבר כמה שבועות שמלחיצים על מה שיקרה או לא יקרה באירן.
אז אחרי כל זה, באמת לא נראה לי שהאישיוז האישיים שלי הם אישיו.
* אברהם חלפי
איך לסכם את השנה שחלפה?
מה שהיה הוא שיהיה כנראה.
לא רואה את עצמי מצליח לצאת ממעגל הכאב והזכרונות והטיפולים.
מקווה שיהיו כמה רגעים נחמדים.
* אריק איינשטיין - הוא חזר בתשובה
אני גר בפתח תקווה,
שנים על גבי שנים,
ערסים זקנות ומורה מפתה תלמידים "תמימים".
רק תוהה איזה מצעד התחסדות היה קורה כאן אילו זה היה מורה זכר ותלמידות.
על זה נאמר חטא על פשע.
גם ללכת להופעה של הלהקה הכי פתטית ואוברייטד שיש, נכון, קולדפליי.
גם להתפס במצלמת הנשיקות כשכל אחד מהן.ם בזוגיות.
וגם לשלם המון כסף לעורכי דין לענייני משפחה.
אבל עדיין, החטא הכי נורא, הוא ללכת להופעה של קולדפליי.
יוצא לי לקרוא כאן פוסטים של נשים, שמתארות סשנים של סקס או רק סקס עם גברים אלוהיים, וכולי מתבייש לי בפינה.
מדובר בגברי על, כנראה סופרמנים, שאם להסתמך על הפוסטים, מצליחים להחזיק זיקפה מטורפת במשך שעות וימים, מזיינים בלי הפסקה ימים ושבועות, ולא מפסיקים לעולם.
היא כבר כולה מותשת ועייפה וכאובה, והוא האל, ממשיך וממשיך. הופך אותה, מסובב אותה, מעמיס אותה על מה שנקרה בדרכו, ורק מגביר את הקצב.
אז אם להשתמש קצת בשלמה ארצי, אני חייב לשאול..
איפה ישנם עוד אנשים כמו הגברים האלה??
כל אזעקה היא טריגר כשלעצמה.
כל "בום" הוא טראומה שמצטברת ומחכה להתפרץ כשלא אהיה מוכן לכך.
כל התעוררות מבוהלת.
כל ציפייה חסרת אונים והמחשבה שאין לי מושג היכן זה יפול.
כל אלה רק מעצימים פלשבקים וזכרונות רעים.
בוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
היום הלך לעולמו גאון אמיתי. בראיין ווילסון המנהיג של להקת ה"ביץ' בויז".
