לפני שנתיים. 30 באוגוסט 2022 בשעה 22:02
האמנתי למילים שלך. הן התגלגלו על לשונך וטוו סביבי רשת שהיתה בעצם רשת של קורי עכביש.
כמה תמים הייתי, כמה צמא לחום ואהבה ויחס ממך שלא הרגשתי איך הכל נסגר סביבי.
בדיעבד היו אורות אדומים בוהקים, אבל את דאגת להסוות אותם במתיקות חולנית.
כשלבסוף למדתי להגיד "לא", הנזק הנורא כבר נעשה בכל מישור בחיי.
אני חושב כיום, שהגוף שלי מלא בכוויות.
נכון שאלה לא כוויות פיזיות, אבל הן עדיין צורבות ושורפות וכואבות ולא מפסיקות להזכיר לי.
תודה לך אמא