דברים שחשוב להגיד

חשבתי שיחסית לגילי, אני פחות או יותר במצב של השלמה עם מי שאני. עם הזהות הנפשית/רגשית/מינית/מגדרית/פסיכולוגית.

והנה, ואין דרך שלא לקשור בין חיי לבין הטראומה של השבעה באוקטובר, אני מוצא את עצמי בתהיות שמאפיינות את גיל ההתבגרות.

מין רגרסיה ורגשות כאב ועצב וסתם "איכסה".

מסקנות כרגע אין לי. זה מצב נתון.

* הכותרת היא טייק אוף לשם של השיר האגדי של המכשפות.