וניל עם פיצפוצית

איזה אושר ממלא אותי בכל פעם שאני בצפון.
הירוק הזה ששוטף לי ת'עיניים והכחול של הים והריח של ים ואדמה וקיץ ורוח נעימה שכזו שנכנסת מבחוץ לעבודה של אבא ומלטפת אותי בזמן שאני יושבת לי ליד המחשב.
חזרתי מסבתא, אכלתי שם ארוחת צהרים וטילון לקינוח, וגם חטפתי מנה מסבתא שהיתה במצברוח קרבי (סבתא שלי היא האמ-אמא של הדומיות, מחזיקה את כל המשפחה קצר ומרביצה!) "את צריכה למצוא עבודה לקיץ!!!" [בטון עצבני]
"אבל סבתא, יש לי עבודה לקיץ, קיבלתי כבר המון הזמנות מקייטנות וימי כיף לוועדי עובדים, אין לי זמן לעבודה רגילה בקיץ"
"טוב, אז אל ...." ואני "אבל סבתא, אני לא..."
אחרי כמה סאגות כאלה היא אמרה לי: "יופי, טוב שאת עושה מה שאני אומרת לך! לכי תאכלי פשטידה, היא לא יצאה טעימה כמו שחניתה עושה אבל זה מה שיש, יותר אני לא מנסה מתכונים חדשים, אני אעשה רק את מה שאני עושה תמיד!" (את הנאום הזה שומעים ממנה בתדירות של אחת לשבוע וחצי כשהיא חייבת לנסות מתכון חדש שקיבלה, לשנות חצי ממנו ואז לקטר שזה יצא טעים אבל לא כמו אצל מי שנתן לה את המתכון, רק כמו שאבא שלי אומר - היא יכולה להכין מסמרטוט רצפה מטעמים, הבישול שלה זה משהו שרק סבתות הונגריות יודעות לעשות).
יצאתי ממנה עם בטן מלאה בפשטידה מצויינת, טילון שסבא קנה לי ולמרבה הפלא בלי הכאפה הקבועה בישבן, טוב, היא יודעת שאני מתכננת להשאר בצפון עד יום ראשון, עד אז הכאפה כבר תגיע...