וניל עם פיצפוצית

כולנו כאן מכירים טוב טוב ומאוד מקרוב את הנושא של שליטה ביחסים ואובדן שליטה. רק שבכל הקשור לשס"ק - הכל מבחירה, אנחנו לא ממש מאבדים שליטה אלא רק מוסרים אותה באופן זמני מי יותר ומי פחות, לידי אדם שאנו נותנים בו אמון.
חוסר שליטה אמיתי מלווה בתחושת חוסר אונים מתסכלת וכואבת, כשאנחנו רואים מישהו יקר לנו סובל (באמת ולא מבחירה) ואנחנו לא יכולים לעזור.
זה קורה לכל אמא ואבא כשלתינוק יש כאבי בטן וכל התרופות והחליטות לא מפסיקות את הבכי קורע הלב הזה שחוזר גם כשיוצאות השיניים, זה קורה גם כשאנחנו ראוים מישהו מבוגר אהוב עובר משהו קשה כשאין ביכולתנו לעזור.
כשהחברה הכי טובה נפרדה מבן זוגה אז אני יכולה לעודד ולנחם אבל את הריפוי האמיתי רק הזמן יעשה, כשחברה טובה אחרת איבדה את אביה, שוב - מעבר לחיבוק ועידוד לא יכולתי לעשות דבר.
ויש מצבים קשים יותר, כשאני אפילו כבר לא יכולה להיות שם, לחבק ולעודד, כשחלק מהדרך לפתרון היא התרחקות.
כשמעבר למחשבות ולתפילות וכל מיני אמצעים עקיפים - אני לא יכולה לעשות דבר. זה הכי קשה לי, אזלת היד, חוסר היכולת לעזור בפתרון, הידיעה הברורה שזוהי דרך שמישהו צריך לעשות עם עצמו ואני חייבת לשמור על מרחק עד תשכך הסערה...
ממרחקים אני שולחת המון אהבה, וחיבוקים וירטואלים, ואיחולי הצלחה מכל הלב
ומקווה שהפתרון כבר בדרך, שהכוחות יחזרו והאהבה תנצח,
והכל יבוא על מקומו בשלום.