וניל עם פיצפוצית

כמעט ונסעתי צפונה, אבל בסוף החלטתי שלא...
עוד לא...

היום הייתי עם החברות הכי טובות שלי ואפילו הכרתי חברה מקסימה חדשה,
גם מחר אהיה בבוקר עם נעמה היקרה שלי, ואולי אחה"צ עם עוד חבר שאני מאוד אוהבת, ואם לא מחר אז מחרתיים. ככה קבענו.

דווקא בגלל שאני כבר כמעט לגמרי שם, חשוב לי להשאר עוד קצת פה, להיות עם החברים כל עוד זה קרוב.
הזמן יעבור מהר כדרכו ואני אעבור צפונה ואז יהיה כבר קצת יותר קשה להפגש.

אבל בצפון זה תמיד היה הבית, ותמיד יהיה...
את הקטנה נגדל בצפון, בנופים היפים שאבא שלה ואני גדלנו בהם, קרוב למשפחה המורחבת שלה,
נקח אותה לטייל בכל המקומות שאנחנו אוהבים, בחוף אכזיב ובנקרות של ראש הנקרה, בעיר העתיקה של עכו, במושבים שגדלנו בהם, בחורשות וביערות, ובעיקר בים, כי הים תמיד הרגיש לי הבית במיוחד.

אחי הקטן כבר אמר שילמד אותה לדוג עם החכה ושהם יאספו ביחד צדפים וקרשי ציפה של דיונונים כמו שאני אוספת איתו, ואני יודעת שהוא אכן יעשה זאת בשמחה ברגע שיגיע הזמן.

ובינתיים אני אהיה עוד כאן, עם החברים שהפכו למשפחה שניה, שהפכו את המקום הזה גם לסוג של בית, וקצת לפני שאני אתחיל לארוז אפילו אארגן מסיבת פרידה, בעיקר מהבית ומהסביבה, כי מהחברים שהכרתי כאן אני לא הולכת להפרד, חברים שהם כמו משפחה נשארים לעולם!