מחר אני נוסעת למרכז, יש דברים לעשות בבית, כמה סידורים קטנים וכמה אנשים יקרים לפגוש ואז אני חוזרת לעזור לאמא ולאשתו של אבא בבישולים לחג, ובחול המועד חזרה למרכז לארוז וזהו...
עוזבת לצפון בתחילת מאי.
הדירה החדשה ריקה, המקרר ומכונת הכביסה החדשים כבר שם, רק צריך לחבר אז בתחילת השבוע אמא תזמין את הטכנאי למכונת הכביסה.
מיד אחרי החג העוזרת תנקה הכל ואני אעבור עם כל הדברים.
סוף פרק אחד, תחילת פרק חדש...
ולא בא לי לזגזג יותר מרכז/צפון, התעייפתי מהזיגזוגים, אבל הרבה מהחיים שלי עדיין שם במרכז, בעיקר הרבה אנשים שאני ממש ממש אוהבת (אתם יודעים מי אתם }{ ) שאני יודעת שאתגעגע אליהם כשאגור כל כך רחוק מהם.
מזל שישראל היא ארץ קטנה ושום דבר לא רחוק מדי, ורכבת מהירה מקצרת את המרחק עוד יותר (באיחור קטן של כרבע שעה בד"כ אבל למי אכפת כשממש מתגעגעים?)...
מרגישה את בלוז מעבר הדירה מנסה לחלחל לתוכי כמו בכל מעבר קודם בחיי, הצלחתי להתחמק ממנו כמעט 5 שנים והוא המתין בסבלנות להזדמנות.
הפעם חברות נרתמות לאריזה שתהפוך ליום כיף ואני יודעת שעם כל ההורמונים האלו שיש בי עכשיו זה לא יעבור בלי קצת דמעות אבל אני בטוחה שהן תהינה מעורבות בהרבה מאוד צחוק ושמחה.
כשאעבור כבר לגמרי, וכל הדברים יהיו מסודרים בדירה החדשה הצימר יפתח, ספר ההזמנות כבר מוכן והחברים הטובים כבר שיריינו מקום.
אביב, התחלות חדשות, לידה מחדש שלי ושל הקטנה, הכל כל כך נכון, כל כך מרגש ולפעמים גם קצת מפחיד כמו כל שינוי גדול במיוחד...
לפני 16 שנים. 12 באפריל 2008 בשעה 10:27
