וניל עם פיצפוצית

"למה אני צריכה 30 כוסות יין? או 30 כוסות לקפה?" אני שואלת את עצמי בעוד אני עוטפת את כולן בעיתון ומכניסה לארגזים...

פלאשים מבית הומה אורחים המסתובבים בין פינת האוכל, לסלון ולמרפסת, אוכלים, שותים, נהנים מהחברה מזכיר לי בדיוק למה צברתי כל כך הרבה כלים, חברים וזכרונות נפלאים.

אני שואלת את עצמי אם בחיי החדשים בצפון אזדקק שוב לכמות כזו של כלים, וחושבת לעצמי: "למה לא?"

אולי בגלל ההריון לא ארחתי בכמויות מטורפות כמו בעבר, אבל אחרי הלידה לא יבואו אורחים? ברור שיבואו! ואני לא אעשה מדי פעם מסיבות? ברור שאעשה!

אז אולי לא לעשרות אנשים כמו פעם, ויהיה אפשר לתרום חלק מהכלים לנזקקים ולצמצם את הכמויות של החפצים שצברתי כי בכל זאת אני עוברת לדירת שני חדרים (אם כי הם ענקיים למדי), אבל גם ככה בזכות נעמה מצאתי הובלה זולה ואמינה אז שכבר הכל יעבור איתי ושם אני אעשה עוד מיונים.
בסה"כ בצפון יש לא פחות אנשים לתרום להם מאשר במרכז, ופחי מיחזור יש במרכז המסחרי של הכפר בשפע.

הקירות עירומים בלי התמונות והוילונות, השולחנות עירומים בלי המפות והפמוטים וכל הקישקושים, וערימות הארגזים גדלות מרגע לרגע והידיים משחירות מעיתונים (איזו דרך נהדרת להפטר מהערימות שהצטברו מהעיתון היומי שמחלקים חינם לכל בית), סליל נייר הדבק הולך ונהיה דק והטוש האדום העבה עובד שעות נוספות בתיעוד המלאי של כל ארגז וארגז.

פעם ראשונה בחיי שאני אורזת לאט ולא הכל ביום או יומיים, יש משהו פחות עצבני בסוג הזה של האריזה, יותר רגוע ויותר משלים עם המעבר למקום חדש, למצב חדש בחיים, למהפכים שהיה זמן לעכל ולהתכונן אליהם, הריון משולב של ילדה ושל מעבר דירה, ולפחות לאחד מהם יש לי תאריך ושעה מדוייקת ונסיון שעוזר לי להיות מוכנה.

לא היה לי קל ללכת הביתה בערב יום העצמאות מהמסיבה בלימיט, בידיעה שהיום לא אגיע למסיבה ושאשאר בבית לסיים לארוז את כל מה שנשאר להיות מוכנה עד יום ראשון, בלי להרוג את עצמי יותר מדי.

עושה הרבה הפסקות, סוג של בריחה, להתמודד עם הכל בהדרגה, לא בבת אחת...

יודעת שזה לא סתם מעבר דירה הפעם, זה באמת שינוי רציני - לחזור לצפון אחרי מעל 15 שנה של חיים באילת ובמרכז, לגור ליד אמא שלי - דבר שאם הייתם אומרים לי שיקרה לפני 15 שנה כשנסעתי לעבוד באילת הכי רחוק שאפשר בארץ, לא הייתי מאמינה! והשינוי הכי רציני - להפוך בעצמי לאמא ולדעת שהכי טוב לי להיות ליד אמא שלי וללמוד מהניסיון שלה. עוד משהו שלא הייתי מאמינה אם מישהו מהעתיד היה מספר לי את זה כשהייתי רק נערה.

כל כך הרבה דברים השתנו מאז, בעיקר אני עם עצמי כבר שונה, למרות שבדברים החשובים נשארתי אותו הדבר, חייבת את הטבע הירוק הזה בשביל הנשמה...