זה הולך להיות מין לילה לבן כזה של אריזות אחרונות, מחר על הבוקר באים הביריונים עם המשאית לקחת הכל צפונה.
זה השלב הכי קשה באריזה, הדברים האחרונים שנתנו תחושה של בית יכנסו לארגזים ויחכו להובלה, ואני אשאר עם מיטה להלילה ותיק לקחת עם כמה בגדים לימים הראשונים, עד שכל החפצים יכנסו למקומם החדש, והמון תיקים, ארגזים ורהיטים שיכנסו למשאית ומשם לדירה החדשה בצפון.
מזמן לא חוויתי את הריקנות הזו שמרוקנת אותי בריצות תכופות לשירותים. זה השלב הזה של ההתרגשות, האסימון שנופל שזה! זה הלילה האחרון שלי פה והוא יהיה לילה עם מעט מאוד שינה והרבה סידורים אחרונים והרבה מאוד ריצות לשרותים.
מחר פרק חדש בחיים יתחיל, וההתרגשות מחלחלת סוף סוף לפחות בכל הקשור למעבר.
בכל הקשור ללידה - זה בטח יתחיל עם הצירים או בלידה עצמה או כשהיא תהיה אצלי בידיים, הנסיכה הקטנה שלי...
אין לי מושג כי זו חוויה שבניגוד למעברי דירות, היא לגמרי חדשה לי.
זה היה יום של פרידות, מנעמה היקרה שלי שאני רגילה לראות לפחות פעמיים בשבוע, מהחברים הכי קרובים שאתגעגע אליהם גם בטירוף, ומהעיר שהיתה הבית שלי בכמעט עשור האחרון, וזה מוזר ואני כבר לא רגילה להפרד.
כל הבית התמלא ניחוחות של גשם, שפתאום החל לרדת בחוץ, ממש קרוב לבית שלי אבל לא עליו, שבר ענן קטן אצל השכנים מימין אבל לכאן הגיע רק הניחוח של הגשם מהול באבק.
הקטנטונת בבטן מחליטה לקפצץ לה בעליזות אחרי התקף הביישנות או הדווקא שעבר עליה כשהיינו אצל החברים, פתאום החליטה שלא בא לה לזוז למרות האוכל הטעים שקיבלנו שם, וחוץ מהתמתחויות קטנטנות וכמעט לא מורגשות היא העדיפה לנמנם. עכשיו כשאין קהל היא מתעמלת במלוא המרץ, כי ככה בא לה - לעשות מה שהיא רוצה כשהיא רוצה ולא כשמצפים ממנה שתעשה משהו. ילדה בעלת רצונות משלה, אני אוהבת את זה אצלה!
הרבה מהתיקים מכילים מלתחה חדשה עבורה, היא קיבלה הרבה מתנות ביומיים האחרונים, הנסיכונת הקטנה והבעטנית שלי.
ואני סקרנית מתי היא תחליט לצאת החוצה, שסוף סוף אוכל לראות אותה, להסניף אותה עמוק ללב ולריאות, לנשנש אותה בלי סוף ולהביט עליה במבטים מעריצים ואוהבים, הפלא הקטן הזה שנכנסה לחיי והביאה אותם לשיא של אושר שעדיין לא נתפס וברור לי שהוא רק ילך ויגדל יחד איתה.
לפני 16 שנים. 11 במאי 2008 בשעה 22:34
