ועדיין, כל טלפון שנכנס מתמקד באותה השאלה, והתשובה עדיין אותה תשובה:
עוד לא, לא בא לה לצאת עדיין.
כן, זה כבד, זה לוחץ, זה מתיש.
יש ימים שעוברים מהר ובקלות, יש ימים שנמתחים ומעצבנים והיא שם בשקט שלה, מכורבלת לה בבריכה האפלולית שבבטן ולא ממש ממהרת לצאת להמולה שמסביב.
בת דודה שלי צוחקת שהיא סטלנית כמו ההורים שלה, אחת שיכולה לשקוע שעות וימים בהרהורים ולא ממש לעשות כלום, אבל בעוד שלי כמה ימים כאלו מספיקים ואח"כ אני מתחרפנת וחייבת להזיז את עצמי, וגם אבא שלה כזה - היא לוקחת את הזמן ומסתלבטת לה בבטן כבר 9 חודשים.
כבר בקושי מצליחה לשבת או לשכב, ללכת זה רק למרחקים קצרים ועם הרבה גיחות לשירותים באמצע, יש רגעים שכל מה שבא לי זה לישון, ויש רגעים שאני מתחננת שתצא כבר החוצה.
אחי שבקרוב יהיה בן 8 שאל היום מתי היא תצא, הצעתי שישאל אותה בעצמו כי לי היא לא עונה, אז הוא צחק ואמר שהיא בבטן ועוד לא יודעת בכלל לדבר.
אני עוד זוכרת את הבוקר שבו הוא נולד ומצחיק כמה הזמן טס מהר, הגמד הזה כבר נראה כמו ענק, ילד גבוה ושרירי עם עיניים בצבע ים ומבט מחייך, האח הקטן שלי...
הוא צוחק ומסמיק כשאני קוראת לו דוד, שיתרגל (: הוא יהיה יותר כמו אח גדול בשביל הקטנה מאשר דוד, במיוחד עכשיו כשאנחנו נגור כל כך קרוב.
אמא שלי אמרה שצריך למצוא לה כינוי אחר מ"הקטנה" או "פיצקי" או כל כינוי אחר שמרמז על יצור קטן, הרי ידוע לנו שזו הולכת להיות ילדונת די גדולה כבר מרגע הלידה.
הרגעתי אותה כשאמרתי לה שאני קוראת לה גם פיונה, על שם פיונה של שרק...
אמנם היא לא תהיה ירוקה, אבל היא תהיה הנסיכה שלנו, והיא בהחלט תהיה קצת מפלצתית בגודל כמו פיונה בשלב הירוק שלה (:
נעצמות לי העיניים, הגיע הזמן למקלחת זריזה וללכת לישון.
וכמו שאומרים לי כולם - צריך לנצל את הזמן הזה כשעוד אפשר ללכת לישון מתי שבא, אפילו שבשלב הזה השינה כבר קטועה מרוב גיחות לעשיית פיפי או סתם אי נוחות בכל תנוחה כמעט...
לילה טוב אנשים.
כשיהיו עידכונים של ממש, אני כבר אדאג שיהיה מי שיעדכן...
לפני 16 שנים. 28 במאי 2008 בשעה 21:10
