אחרי שנים שבכל פעם שהייתי מדברת עם חברה עם ילדים היא היתה מתחקרת אותי על המסיבות והדייטים וחיי הרווקות החופשיים עם הנסיעות לכל מיני מקומות, פתאום אני בצד השני.
עכשיו אני בצד של זו שיושבת בבית עם הציצי שלוף וגורה תאוותנית יונקת ממנו כמעט בלי הפסקות, ואני זו שנכנסת לכאן לקרוא מה קורה בעולם המסיבות והבילויים, ומקבלת עוד דיווחים מהשטח ממישלי ומחברות אחרות, ואני זו שנפרדתי מערימת בגדי הפטיש, שלל גרבי הרשת, המחוכים ומגפי העקב ומסרתי אותם לחברה שהיא מלבישה בסרטים ובטלוויזיה לאוסף הפרטי שלה ובמקומם אני לובשת שארוולים עם גומי שלא לוחץ במקום של הניתוח וגופיות סבא גדולות שקל להזיז הצידה כדי להניק.
ועכשיו אני מבינה איך החברות נהנו לקבל דיווח מ"העולם החיצון" ולמה אמרו לי תמיד: "תבלי כל עוד את יכולה, כי כשיש ילדים הכל משתנה"...
זה לא שיותר לא אצא לבלות לעולם, אבל כרגע הכי הכי כיף לי להיות עם הגורה המתוקה, להסניף אותה עמוק עמוק לריאות, לנשנש אותה ולנשק אותה בכל הגוף, לעשות לה אמבטיות קצף, לטייל איתה ברחבי הכפר בעגלה הוורודה, להראות לה את המשאית שעושה רעש של משאית אמיתית (כולל רוורס עם הביפים) שאמא שלי הביאה לה במקום עוד מובייל לתינוקות שהיא קיבלה כי החלטנו שמגיע לה צעצועים מגניבים אמיתיים שתוכל לשחק בהם הרבה שנים ולא את השטויות לתינוקות שמחרתיים כבר לא יעניינו אותה בכלל, לצלם אותה מכל זווית ובכל סט בגדים חמוד, ולשלוח תמונות לחברות שגרות רחוק שיראו איך היא גדלה מהפעם שעברה וכמה מתוקה היא עם השמלה/סט הוורוד או כשהיא עושה את הפרצוף החמוד הזה או אחר.
כי אמנם היה כיף להסתובב בכל הארץ, לאפר מפורסמים ומפורסמות, להיות על כל מיני סטים ולבלות בכל מיני מסיבות, והיה כיף לעשות שופינג של בגדים סקסיים ולדפוק הופעות, אבל עכשיו זה כבר הרבה פחות מעניין, וגם ככה הציצים לא נכנסים לבגדים הקטנים מפעם, והשחף כרגע צמח למימדים של אלבטרוס בינוני... גם הבטן לא במצב כרגע שכדאי לחשוף עם ה"קישוט" שנשאר בה מהניתוח ומראה הבלון שיצא ממנו כל האוויר. אבל עכשיו אני אמא וזה בעצם הרבה יותר מגניב לי מהכל!
לפני 16 שנים. 23 ביוני 2008 בשעה 21:29
