לפני 16 שנים. 27 ביוני 2008 בשעה 20:49
הציצי הענק הזה שמשפריץ חלב מדי פעם לכל עבר - זה לא הציצי הקטן והזקוף שהיה לי.
הבטן שנראית כמו בלון שיצא ממנו האוויר עם הצלקת שם למטה - זו לא הבטן השטוחה והשזופה שהיתה...
הציפורניים הגזורות ומשוייפות היטב אלו לא הציפורניים הארוכות שהייתי תמיד מגדלת ומטפחת.
לפחות הרגליים הן אותו הדבר.
הבטן, הציצי והציפורניים כבר לא שלי, הן של הקטנה הזו, מוקדשים לה במסירות, בויתור מוחלט על ההתגנדרות של פעם.
עכשיו תורה לקבל את הגוף הזה שפעם היה רק שלי, את הגוף שבחרתי לחלוק עם אבא שלה וכך היא נוצרה ועכשיו הוא בשבילה.
יחד עם הצביטה הקטנה בלב על מה שאבד, יש אושר עצום על מה שנוצר ואז הויתור נהיה קל.
פתאום הרבה יותר קל לקבל את השינויים האלו, כי כולם נוצרו בשבילה, והיא היצירה הכי מושלמת שיצרתי בחיי!
