וניל עם פיצפוצית

אשכרה יושבת מול הצג ומנקרת.
סתם פיגור שאני לא הולכת לישון ברגע זה, אבל זהו הרגע השקט הראשון שלי היום, ובכלל בימים האחרונים לא היו לי כמעט רגעים שכאלו.
הגענו לשלב הגזים אצל הקטנה.
אז אמנם גיליתי שאכילת 2-3 גביעי אקטיביה מורידה בצורה משמעותית את עוצמת ותדירות האיכסים בבטן, אבל לא מעלימה אותם לגמרי לצערי.
הרסקיו של פרחי באך עוזר לי ולגורה לשמור על שפיות רגשית ברגעי התסכול הגדולים ואפילו עוזר לגורה להרדם קצת בשקט אחרי כמה רגעים לא נעימים של אי שקט בגזרת הבטנונת הקטנה שלה.
הבעיה הכי קשה בימים אלו היא שהקטנה מתעקשת לישון רק עלי וכשאני מעבירה אותה למיטה או לעגלה היא בד"כ מתעוררת בקריאות מחאה וחוזרת להרדם על הציצי עם השחף לצלילי הלמות הלב הדי עייף שלי.
גם במצבים האלו אני מנקרת לפעמים, במיוחד כשהיא מנמנמת לי על הציץ ועושה קולות גוריים חמודים, אבל אם אני מנסה להשכיב אותה במיטה ונשכבת לידה - היא מתעוררת ואז גם אני חייבת לקום, ובד"כ זה מלווה בבכי מסכן של כאב בטן או בהתפלויות של קקי שמסרב לצאת ואז מתחילות ההתעמלויות שאני עושה לה לשחרר גזים/קקי או שניהם.
העיקר שתרגע הקטנה שלי ולא תייבב באומללות, זה שובר לי את הלב!
אז כבר כמה ימים אני מוצאת את עצמי באפיסת כוחות, נלחמת בקורי השינה כדי להרגיע, לשחרר, להרדים או לחייך אותה, המלאך הקטן שלי.
ויחד עם כל התסכול והעייפות של התקופה הזו, חיוך קטן שלה ואני שוכחת הכל ומנשנשת ומסניפה אותה באהבה והערצה אין קץ.
ועכשיו כשכמעט נפלתי מהכסא באמצע ניקור, נראה לי שבאמת כדאי לי לצחצח שיניים ולזחול למיטה כל עוד הקטנה ישנה.
היא עשויה להתעורר בכל רגע ולדרוש להרדם צמודה למדד הציץ...