וניל עם פיצפוצית

הגורה הנסיכותית שלי היא לא מהתינוקות שקראו את הספר על ההתפתחות ולכן היא לא יודעת שהיא אמורה לישון בין 20 ל-22 שעות ביממה ולהיות ערה רק לאכילה ואז לחזור לישון.
במקום לישון היא מעדיפה לטייל ולהסתכל על העולם החולף על פניה מבעד לעגלה/רכבת/מכונית בעיניים גדולות וכחולות ולבלוע את הנופים.
כשתינוקות אחרים נרדמים ברגע שמתחילים לנסוע, היא מקסימום תנמנם קצת ואז תתעורר לעוד הרפתקאות חדשות.

מצידה - לשוחח ולשיר כל היום, ללמוד דברים חדשים, לבקר חברים ומשפחה - זה החיים הטובים, לא סתם לישון...
לא פלא שבלילה היא ישנה רצוף המון שעות ואפילו לא לגמרי מתעורת לינוק אלא מסמנת לי שהיא רעבה וממשיכה לינוק תוך שינה עד לפנות בוקר.
לפנות בוקר היא עדיין לא רוצה לקום, אבל יש לה קקי שקשה לו לצאת אז מ- 4 תוך כדי חצי שינה חצי ערות יש לה את ההתעמלות ליציאת קקי עם קולות המחאה שהוא לא יוצא מהר מספיק, עד שנשמעת תרועת הנצחון מתישהו בסביבות 6 וחצי, 7... ואז כבר אנחנו בד"כ קמות לארוחת בוקר עם סבתא לפני שהיא יוצאת לעבודה ולטיול קצר בחוץ לפני שחם מדי אבל שפני הסלע כבר מחכים לביקור היומי שלה בגינה.

אז נכון שתמיד אמרו לי ללמוד ללכת לישון כשהיא ישנה, אבל מבחינתי ללכת לישון ב 20:00 זה מוקדם בטירוף, ואני גם צריכה את השעות האלו של הלילה לעצמי, קצת לצייר, לקרוא, לראות טמבלוויזיה בלי שימצצו אותי תוך כדי, לנשנש גלידה או פופקורן בלי להזהר שיפול על הגורה המלכותית שתמיד לובשת בגדי מעצבים (לא פראדה, השטן לובשת פראדה והיא רחוקה מלהיות השטן 😄
לא מתים מלישון רק 4-5 שעות בלילה לתקופת מה, רק מסתובבים קצת סהרוריים לפעמים, וכשסבתא שלי שואלת למה יש לי שקיות שחורות תחת העיניים אני מחייכת ועונה: "את כבר שכחת איך זה שיש תינוקות בבית" והיא צוחקת ואומרת שבכל זאת עם השקיות אני נראית יופי ובכלל כל הנכדים שלה נראים נהדר. ואז היא אומרת שכשהיא היתה צעירה היא בכלל לא חשבה שתזכה לראות נכדים, פעם זה היה די נדיר לחיות עד גיל מבוגר כל כך, ובכלל להחזיק את הנינה שלה היא מעולם לא ציפתה.

עכשיו היא צריכה להמשיך לחיות כדי שנצייר איתה שלושתינו אני אומרת לה, שתסניף את הגורה כמו מעיין נעורים ושתשאר בריאה לעוד כמה וכמה שנים טובות, זה מה שאני מבקשת ממנה תמיד, שכמו שאני זכיתי להכיר את הסבתא רבא שלי מהצד השני של המשפחה כך הקטנה שלי תזכה להכיר את שתי הסבתות רבות ואת הסבא רבא שהפעם מדברים עברית והם כאלו צעירים ברוחם ומגניבים והיא ממש תוכל ליצור זכרונות משמעותיים מהם, לא כפי שאני לא יכולתי לתקשר ממש עם הסבתא רבה שלי ואני זוכרת שהיא בעיקר שרה לי אופרות בגרמנית וידעתי רק להגיד לה בגרמנית תודה, בבקשה, להתראות ולילה טוב. זה לא נקרא ממש לתקשר ודי פיספסתי להכיר אותה באמת למרות שהייתי בת כמעט 9 כשהיא נפטרה.

אני משתדלת להגיע לנהריה לביקור סבתות וסבא כמה שיותר, זה גם עושה להם כל כך טוב וגם לי, אני בכוונה עברתי לצפון כדי להיות קרובה למשפחה. כמו שזכרונות הילדות הכי יפים שלי הם מהחיים הקרובים כל כך לסבא ולסבתא שלי - כך אני רוצה שיהיה גם אצלה.
תמיד נשמע לי מאוד עצוב לשמוע מחברות על סבא וסבתא שרואים רק בחגים החשובים או בכלל לא מכל מיני סיבות. סבתא שלי מצד האבא תמיד נהגה לאמץ לה כמה חברים שלנו כנכדים חורגים, אחד שחי בארץ אבל הסבים והסבתות בהולנד, או כאלו שלא זכו כמעט להכיר אותם כי הם נפטרו - לסבתא שלי בלב היה מקום לכולם, ותמיד שמחה שנגיע עם החברים האלה והם קיבלו את אותו היחס שאנחנו קיבלנו ממנה ואת אותם כינויי החיבה בהונגרית.
חבר שכזה שעבר לגור לתקופה של כמה שנים בהולנד הולדתו, חוזר עכשיו עם זוגתו והילדים לארץ ואין לי ספק שביקור אצל הסבתא שלנו שאימצה אותו עם הילדים שלו יהיה בעדיפות ראשונה אצלו, יחד עם הביקור אצל אמא שלו ואחיו.

אז שיהיו לי קצת שקיות שחורות כל התקופה, אבל אני באמת נהנית לטייל עם הגורה המלכותית בין כל חברי, כי אם גם ככה היא כזו עירנית ואוהבת לבלות - אז נדאג לה לתעסוקה מהנה ולחברה טובה!